כמיהה הוא הרגש היחיד
שלא דוהה עם הזמן
משום מה הוא מתעצם
ומשתלט על המחשבה
חופר בתוך הרצונות
הופך גבהות, עושה שפטים
עמוק עמוק בתוך הראש
הוא מייצר לעצמו אויבים
ולא חשוב כמה פעוט
היה נדמה הוא בתחילה
בסוף היום הוא ממלא
בכל כולו את המילה
אין לו בית ולא כיוון
אך כמו טפיל הוא אל הגוף
עובר, הורס את כל היופי
ומשאיר אחריו רק אבק דחוס
רצון שאין לו סוף
כמו דחף בלתי אנושי
מרגיש כמו כאב, בלב דחוס
אך זהו רק המצב ההתחלתי
ואם לרגע נעלם
אין להחשיב לו זה כצדקה
כי בן רגע הוא ישוב
בלוויית המועקה
מחזיק חזק בכל הכוח
ולא ירפה הוא לעולם
ברור שאין לנו די כוח
להתנגד לו ולכן הכל נדם. |
