וקוראת אני את כתבי שלי.
ומוצאת עצמי מזילה דימעה. מפתיעה עצמי ולא מאמינה שאני עצמי
כתבתי את כאבי.
והנה כאן אני יוצאת בקריאה! אם יש תשובה מאמינה אני שתבוא!
ואפילו, שתבוא בזמנה היא ואל לי להאיץ בה.
כי עכשיו, לא נורא קשה. ועכשיו, לא נורא בודד.
ועכשיו, למרות הכל עדיין יש בכוחי לעזור לאנשים, גם כשאני
בעצמי נופלת. והרי מה שמחזיק אותי שלא להתרסק הוא אותם האנשים
שיש בכוחי להיות להם לעזר. אותם האנשים שאני יכולה לתת להם
חיוך.
בדיוק באותה מידה שהם יכולים לתת לי, והם יתנו, לעולם כולו הם
יתנו כי אני מאמינה בהם, כי הם הפרחים שלי, הזכות שלי להריח
ריח טוב.
ואני מודה על הזכות להכיר אותם, לדעת אותם, לשמוע אותם.
אני אוהבת אותם!
האנשים שלי ויש עוד רבים מאלו
רחלי, חן, מיכל, הדס, שירה, שרית, מתן, אייל, מלכי, מאור, אמא,
חיים, רני, צחי, שואל, דניאל, מיכל, נמלה, שלומי,יהודה, אליה,
רפי, ג'וני, עדי, הראל, הדר, אורי,נעם, גילי, אביטלוריא ,רותם,
שירן, ויש עוד רבים ששמורים לי בלב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.