לאושר אין כתובת, גם אין לו מפה,
וללא שום מצפן, אני הולך בעקבותיו.
צועד בשבילים, מרחרח כל פינה,
לא מוכן להתפשר, אז ממשיך עם ראש מורם לעבר המטרה.
נתקל בסלעים, במוקשים, מועד, מאבד שיווי משקל,
אך כוח עליון אוחז לי ביד ומושך אותי אחריו.
ציפור מחרבנת עליי, אומרים 'למזל',
ואני, לפתע, מרגיש מקולל.
היתכן כי טעיתי בדרך ופניתי בפנייה שגוייה?!
בוכה, ומזג האוויר מזדהה, שולח גשם בליווי סערה.
ואני, שנראה לי, שאפילו הטבע נגדי,
נסחף עם הרוח קדימה, למרבה הפתעתי.
בנקודת הנחיתה, מוצא עצמי בתוך שיחי קוצים,
שרוט ומדמם, שואל בזעקה -
"האם האושר אכן שווה את הסבל והעצבים?!"
ואז, בעודני משפיל את עיניי, כלוזר אל מול צחוק הגורל,
נגלה לעיניי, בעיטור חד ומסנוור במיוחד - האושר המיוחל.