[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמרי רוביסה
/
הדרך שלה

לפני כמה ימים צפיתי באחת האירוניות הכי חזקות שראיתי. באחת
השעות הראשונות של יום לימודים כמו כל יום לימודים, נופר פשוט
ישבה וצעקה על מיטל שהיא לא אוכלת מספיק. לפי מה שהבנתי, כל מה
שמיטל אוכלת זה גרנולה, אז נופר פחות או יותר צדקה. אם ככה, מה
אירוני? מה שאירוני זה העובדה שנופר אשמה בזה כחלק מהחברה
והסביבה. זה אופנתי ויאה לאישה להיות רזה כצו מהחברה, נורמה,
ולכן כל אישה וגבר שתומכים בנורמה, אשמים באנורקסיה שלה. היא
רק עוד קלף בחפיסה שהנורמה משחקת בו. היא לא החליטה לעשות את
מה שהיא צריכה כביכול לעשות כדי להיות חלק מהחברה. אז אשמת מי
זה שהיא מפתחת אנורקסיה? אשמתה כי היא יכולה להפסיק אבל מעדיפה
להיות חלק מהחברה? אשמת נופר, שכמו רובנו, מעודדים ותומכים
בנורמה, מחזקים אותה ונותנים לה להמשיך להתקיים? אולי אשמתי,
כי אני לא מתאמץ מספיק להרחיק את עצמי מהנורמה ובעצם תורם
לחשיבה השגויה שלה שכדי להיות יפה היא צריכה להיות רזה?

אשמת כולנו. אנחנו סערה שמנסה לשרוד, בדיוק כמוני, הייתה לה את
הבחירה אם להשתנות, או להיות מנודה. אני בחרתי בדרך שלי, והיא
הולכת בדרך שלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בולשיט.

-ת מ צ י ת י.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/6/05 8:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמרי רוביסה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה