|
אישה לידי
מימי לא הרגשתי כל כך טוב.
איך עורקיה זורמים לעורקיי.
איך את ימיי אבלה עם האחת
שתציף אותי במחשבות טובות.
תיתן את האור לחיי.
תעניק נחת.
ואולי רק חלום היה.
בית זה אקדיש לבאה
שתבוא במהרה.
תצית את אור לפידי.
שתישאר המציאות ולא חלום. |
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.