[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה בן ציון
/
ישיבה חשובה

לחדר הישיבות נכנסו כל הקרואים.
בארי עמד בפתח ולחץ את ידי הנכנסים, חמישה גברים, שלוש נשים,
כולם לבושים במיטב המחלצות שנוהגים אנשים ללבוש בבואם למפגש
חשוב שכזה, שתוצאותיו יהוו תחילתו של מהלך לשינוי כלשהו בחייהם
של אנשים רבים.
אחרונה הגיעה עפרה - לבושה אף היא כראוי, אך שונה במעט, צעיף
מהודר עיטר את שיערה השחור, ועיניה הבהירות שבלטו שבעתיים
חייכו חיוך עמוק שלווה בחיוך ענוג של שפתיה היפות הצבועות
באדום מפתה. חצאית שחורה ארוכה, חולצה שחורה ומחרוזת פנינים
יפה מאד. לרגליה המטופחות זוג סנדלים מעודנים.
היא לחצה את ידו של בארי. חיוך רחב התפשט על פניו, הוא מכיר
אותה מזה שנים ונורא שמח לראות אותה.
האחרים הם אנשי כלכלה מן הארץ שהגיעו לשגרירות שלנו בבריסל
למפגש עם משקיעים מאירופה.
עפרה היא זו שארגנה את המפגש. בארי, הנספח הכלכלי, הוא המארח.

הקרואים ישבו לשולחן, עפרה בראש השולחן הסגול מצדו האחד, בארי
למולה.
משני צדי השולחן ישבו האחרים.
בארי פתח את הישיבה, הציג את הנוכחים. סדר היום היה מונח
לפניהם, הישיבה הייתה אמורה להימשך כשלוש שעות.
ברנרדו רובו, משקיע מאיטליה, החל ראשון.
תוך כדי דבריו עפרה שרבטה כמה מילים על פתק והעבירה  לבארי.
הפתק הועבר דרך הנוכחים.
"בארי, יקירי, אתה נראה טוב היום, מה שלומך? הייתי שמחה לגעת
בך."
בארי הרים עיניו, הביט בה, היא הביטה בו ישירות בעיני דג ללא
הבעה.
הוא לא ידע מה לחשוב, רצה לחייך ולא ידע אם מותר. שנים רבות הם
מכירים אך לעולם לא נגעו איש ברעותו מלבד לחיצת יד.
כתב על הפתק תשובה, העביר לעפרה.  "אשמח", נאמר שם.
ברקע ברנרדו, מדבר אנגלית במבטא איטלקי. מסביר את חשיבות
השימוש בחלב מישראל לתעשיית השוקולד, החלב ידוע בטעמו, ברמת
השומן הראויה שלו. הרפתנים הישראליים נחשבים מקפידים על טיב
המוצר, מקפידים על הזנת הפרות כראוי, ולא מהססים להשקיע בכל
דבר שיגרום לחלב להיות משובח ביותר, המרחק מאיטליה לא רב,
וההצעה של ברנרדו כללה השקעות ברפתות חדשות ומשוכללות. השקעה
באפשרויות שינוע לאיטליה...
נציג משרד החקלאות רשם לעצמו שיש להכין תשתית למכסות חדשות של
תנובת חלב.
וכל זאת, הסביר, על מנת לייצר שוקולד משובח - תחת מותג בלגי
שלאחרונה הפסיק את המכירות בשל מרכיבים רעלניים שנתגלו בו -
מרכיבים אלה, השתרבבו לשוקולד מחלב של פרות, שהוזנו במזון שהיה
מורכב משמני תעשיה ומוצרים נוספים שהגבירו את התנובה והפחיתו
את האיכות.
בארי רשם על דף נייר ללא הפסקה. משסיים לרשום, קיפל את הדף
וביקש להעביר לעפרה. עפרה קיבלה ופתחה את הדף.
"עפרה, את מזכירה  את שאירע לי לפני עשרים וחמש שנים. בהיותי
בתחנה המרכזית בתל אביב, נכנסתי לשירותים הציבוריים, ובעודי
עומד שם ומשתין לי בנחת מעל השוקת, ניגש אלי עלם, תפס את שלי,
שפשף אותו - עשה לי ביד, עד שגמרתי, ללא אומר - והלך. כל כך
התרגשתי, שלמחרת  באתי שוב לשם ושוב ניגש אלי גבר צעיר, עשה לי
ביד עד שגמרתי והלך לו ללא אומר- נדלקתי , וכך גם היה ביום
השלישי."
עפרה הרימה את עיניה מן הפתק, בארי הביט בה בעיני דג- למד משהו
באותו יום.
היא חייכה, לקחה דף ורשמה, והעבירה לבארי.
"ומה קרה ביום רביעי - נבהלת? חשבת שאתה הומו? הפסקת ללכת
לשם?"
קרא בארי בפותחו את הפתק שלה.
"לא", השיב לה על אותו דף.
"רשות הדיבור לנציג משרד החקלאות של ישראל", אמר בארי בקול רם
כשברנרדו סיים את דבריו.
מיכה ריטן, נציג מועצת החלב, החל לדבר.
"ההצעה של האיטלקי..."
לא זכר את השם-  מאה פעמים עפרה הסבירה לו בתדריך שבכל פעם
שמוזכר שם של משתתף שירשום את השם באותיות עבריות - כלום הבן
אדם לא מסוגל.
מהרפת בקיבוץ, לפעילות תנועתית במועצת החלב - נציג התנועה
בתנובה, נציג התנועה במועצה ברוטציה, יו"ר ראש מועצת החלב, איש
שעוסק בתקציבים של מיליונים רבים, שמחליט החלטות גורליות
שעוסקות במזון ובבני אדם - לא מצליח ללמוד אנגלית סבירה - לא
זוכר שמות של אנשים מארצות אחרות ולא מסוגל לקיים הוראה
מנהלתית פשוטה למען הנימוס- הרי הוא מייצג את המדינה.
"ברנרדו", אמר בארי על מנת לשמור על כבודו של מיכה, וזה המשיך
בדבריו. "מה הכמות הנדרשת במשך שנה, מי ערב לי שהחלב שלי לא
יתערבב בחלב הבלגי המושמץ ואז אני אאבד את שמו הטוב של החלב
מישראל, מה סכום ההשקעה שאתם מוכנים להשקיע? אילו ערבויות?"
באותם רגעים שמיכה אמר את דבריו, רשמה עפרה פתק שהועבר לבארי.
"שמע, יקירי, האיטלקי הזה שיושב לידך נראה מאד חושני, אני
חושבת שכדאי שתיגע בו ברגל, תראה איך הוא מגיב- אני אביט בו
ואדווח לך."
בארי, מבלי להסס, מיד כשסיים לקרוא את הדברים, הושיט יד לירך
של האיטלקי המצודד שלידו, הביט בעיני הדג שלו בעפרה והיא הביטה
ישירות לעיניו של האיטלקי - מנולו שמו.
מנולו חייך במבוכה, עיניו התרוצצו אנה ואנה, וידיו נשארו על
השולחן, משחקות בעט כאילו כלום.
עפרה שלחה פתק לבארי.
"הוא עושה את עצמו אדיש, אבל נראה מבוהל, אל תוריד את היד."
בארי, שהסיר את ידו מרגלו של מנולו, כדי לקבל את הפתק ולפתוח
אותו, קרא והשיב את היד לרגלו של מנולו והחל על דעת עצמו לזחול
לעבר מבושיו.
עפרה הביטה במנולו וראתה אותו מתכווץ מעט אך לא זז, עווית של
חיוך הייתה על פניו ועיניו התרוצצו במהירות. עפרה חשבה שהוא
דווקא די נהנה מן המגע.
היא כתבה פתק וקמה לתת אותו לבארי, משהגיעה סמוך נשענה על גבו
של מנולו, שבודאי חש את שני תאומי הצביה שלה על העורף, והושיטה
את הפתק לבארי. הוא הושיט את היד שלא הייתה עסוקה במבושיו של
מנולו ולקח את הפתק.
היא שבה למקומה - כאילו כלום.
מנולו הסמיק - אדם בן חמישים בקירוב שבטח שנים לא חש מבוכה
שכזו, הסמיק כולו.
מלבד בארי לא ראה זאת איש, שכן עפרה שבה למקומה והייתה עם הגב
אליו ועד שישבה נמוג הסומק.
ובארי - היד שלו מעסה את מבושיו של מנולו וזה מרגיש כיצד
מתרומם לו התורן, ולא יודע נפשו מרוב מבוכה.
"רשות הדיבור למנולו", אומר בארי וממשיך לאחוז במבושיו של
מנולו.
מנולו זז באי נוחות בכסא, לא יודע מה לעשות עם היד של בארי, לא
מסוגל לפתוח את הפה, מת לשתות משהו, גרונו ניחר, ובארי לא
מרפה. בעדינות ממשיך ללטף את הגבעה במכנסיו של מנולו, חופן
אותה, מעסה קלות, מזיז, מניע, מנולו מאדים כולו, משתנק, מבקש
לשתות - לא מעז לשלוח יד למטה לסלק את ידו של בארי, כלום.
עפרה כותבת ומבקשת להעביר לבארי.
בארי מרים את היד ממבושיו של מנולו ולוקח את הפתק, פותח אותו.
מנולו מנצל את ההזדמנות ושם את היד שלו שם - רווח לו מעט.
הוא מבקש כוס מים.
"בארי, עכשיו מנולו יבקש בטח מים כי הוא נחנק לגמרי, אתה תלך
להביא לו, אוקיי? ואל תחזור מיד."
בארי קם. "אני אביא לך."
הוא יוצא.
לאחר מספר דקות של שיחת חולין - כשכולם ממתינים לבארי שיחזור,
קמה עפרה.
"אני יוצאת לבדוק מה קורה שם", היא פותחת את הדלת.
לחדר נכנס מלצר עם עגלת שתייה, כדי שתייה וכוסות הונחו על
השולחן.
מנולו, ביד רועדת, מזג לעצמו מים קרים.
עפרה יצאה. כשיצאה מן החדר הלכה לכיוון השירותים. היא תארה
לעצמה שבארי מסתתר בהם על מנת למשוך זמן. היא פתחה את הדלת,
וראתה אותו יושב על האסלה. בצד עמד ספר עב כרס. עפרה בעטה
אותו לתוך בית השימוש, נכנסה כהרף עין, סגרה את הדלת, נעמדה על
הספר מול פרצופו של בארי, פתחה את הכפתור של החצאית שלה, חפנה
את הראש של בארי, דחפה אותו לתוך מערת הקסם שלה ואמרה לו
לקק!!!
בארי ניסה להשיב לעצמו את הראש, ניסה להשתחרר מן האחיזה שלה -
אך לא עזר. לאט לאט הוא הריח את הריח המשכר של  נשיותה והלשון
שלו נשלחה מבלי שאפילו חשב על כך לעבר מערת התאווה שלה. הלשון
טיילה בין קפליה מעלה מטה, השפתיים הצטרפו והחלו למוץ את
כפתורי הטעם שלה, לוקק, מוצץ. מבלי להרגיש שלח את ידו לעבר
נקביה, שניהם, השער האחורי והקדמי, תחב אצבעות והחל להניע אותן
לקצב המציצה והליקוק.
ועפרה חופנת את הראש, לא מרפה , נעה אף היא לעונג העולה לעבר
הבטן שלה והלב שלה. כשחשה שהוא כבוש בידיה לאט לאט הסתובבה,
הושיטה לעבר פניו את אחוריה והוא החל ללקק בחריצות את אזור
השער האחורי שלה, השרביט המורם ניצב באון בין רגליו ולאט לאט
הוא אחז באגן של עפרה, ובבת אחת הושיב אותה על השרביט, אחז
בחזקה במתניה, לא נתן לה לזוז.
היא החלה לנוע, ניסתה להשתחרר, אך בארי אחז בכל הכח. הרימה
רגליים, השתוללה, מה שהידק אותה לבארי עוד יותר.
ואז, משום מקום, מבלי שתחשוב בכלל, היא צעקה, צעקה כזו גדולה
וכל איבריה החלו לשאוב אל תוכה, אל הבטן שלה, את בארי ואונו
כולו.
בארי החל להיאנח גם הוא, וצעקה של עונג שזחלה מן הבטן שלו יצאה
מפיו.
מישהו שעבר שם שמע את הצעקה ודפק בדלת. שניהם שתקו, חנקו
נשימה, לא ענו.
"מיכל, את שמעת צעקה מפה?" שמעו משהו שואל.
"לא", השיבה כפי הנראה מיכל.
צעדים נשמעו מתרחקים.
עפרה קמה מעל בארי, נעמדה מול פניו ושוב חפנה את הפנים שלו
לתוך יער הקסם שלה והורתה לו לקק!!!
בארי ניסה להשתחרר ולא הצליח, והוא בחוסר אונים מוחלט החל ללקק
את איבריה של עפרה -אט אט נרגעה נשמתה וכששב הרוגע לנפשה,
הרימה את ראשו, קירבה פניה לפניו שלו, ליקקה את פניו, נשקה
קלות לשפתיו.
הרימה את החצאית ויצאה מן החדר.
נכנסה לחדר הישיבות והתיישבה בנחת בכסא שלה.
"איפה בארי?"
ובאותו רגע נכנס בארי לחדר, סגר את הדלת, התיישב בכיסאו.
"אני רואה שהשתייה הגיעה."
כתב פתק, שלח לעפרה.
"אני רוצה עוד!!!"


מאיה בן ציון  12.5.2001







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני סופרסטאר!


גרפומן הסלוגנים
בחיקוי של אביב
גפן


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/6/05 12:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה בן ציון

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה