יושבת עם עצמך
ושיר מתחת לידייך משתרבט
מפניני מילים
למשפטים סדורים,
ובסוף תהליך אליי תשגרי
תוך שתצייני: "זה בשבילך, יקירי".
"אוי, עזבי", אני אומר,
"אם יש לך משהו לומר אז בואי לדבר".
אני יודע שרק אם אביט לתוך עיניה
אוכל, כבספר פתוח, לקרוא מחשבותיה,
כל מצמוץ יחיד-
עלעול דפים רבים יחליף,
כל מבט מושפל
יחשוף משפט שלא נאמר,
כל מבט בוהה בחלל
יסגיר מילה בלי כוונה בכלל,
כי העיניים הן המבוא אל הנפש
ושער להגיגי השכל.
28/08/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.