עצמי,
הרגשתי שווה בפעם הראשונה מזה שנה וחצי שאנחנו יחד, הרגשתי חלק
מהקנוניה שמתבשלת והפעם אני לא במרכזה. הייתי שותפה לסוד,
הרגשתי לראשונה חלק מהמשפחה.
נסענו לתל אביב לארוחת שבת אצל אח של עומר, חששתי מהנסיעה
למרות שהבטחתי לעצמי שהפעם אני אוהבת את עצמי, "אני הכי טובה"!
כך אמר לי מתקשר שפגשתי ואני החלטתי לאמץ את המשפט, מה גם
שגילתי שהוא מעניק לי תחושה שלווה יותר לגבי עצמי.
גדלתי בבית מזרחי שמרני להורים שאינם משכילים המתגוררים בעיירת
פיתוח, נקודת התחלה לא הכי טובה למי שרוצה להשתלב במעמד
הבורגנים. חוסר מימוש עצמי, הריקנות ותחושת האפסיות מלווה אותי
מהרגע שיצאתי לראשונה עם אשכנזי. אני חשה רוב הזמן צורך להוכיח
את עצמי לאחרים ולעצמי להוכיח שלמרות שנקודת הפתיחה שלי בפיגור
הצלחתי להדביק פערים ואני כאן אתכם.
היה על שולחן השבת מכל טוב, פקילה (מאכל טוניסאי), אורז, חמין
ועוד, שיננתי לעצמי בלי סוף את המשפט "את הכי טובה... את הכי
טובה..." והרגשתי טוב, השתדלתי לחייך הרבה במשך הארוחה שלא
יחרצו את גזר דיני, בטענה שאני "טיפוס" מלנכולי. אריק, חבר של
רחל, אימא של עומר מזה שש שנים שתה מהיין בכדי להפיג את
הביישנות וחוסר הביטחון המאפיינים אותו, והאווירה הייתה נעימה
מהרגיל.
בדרך כלל ארוחות משפחתיות אצל עומר הן סבל עבורי כל המשפחה
מתוחה כולם נאחזים בנכד הקטן בתקווה שתהיה לו הברקה שעליה
יוכלו לשוחח שעה...
יותם האח הגדול של עומר שאל את רחל אימו " איפה את מתכוונת
לישון?" עומר בעט לו ברגל שישתוק, יותם התבלבל, הוא היה כל כך
נבוך שהחל לפלוט שטויות בקצב מטורף "אהההה בתל אביב, מחר את לא
באה, מה עם דוד שלום...?" החיוכים בשולחן עברו מאחד לשני בצורה
מדבקת. כולם הרכינו ראשם אל הצלחת, שתו ובלבד שלא יסגירו את
עצמם. אריק הרגיש בקנוניה, הוא הפסיק לאכול ורחל שאוכל עומד
במרכז חייה הכריחה אותו לאכול. כולנו ישבנו בלי להוציא הגה לבל
ייחשף הסוד ונהיה כולנו שותפים לפשע, פרט ליותם שהרגיש אשם
וניסה לחפות על האווירה העכורה שנוצרה "מה עם דוד שלום?" כולם
שותקים, לא יודעים מה לענות. דוד שלום נמצא באמריקה בדיוק היכן
שדנה אחות של עומר נמצאת... רחל תכננה לנסוע לשם בעוד חודש
ואריק עדיין לא יודע על תוכניותיה.
אריק הוא גבר קנאי אשר ניסה מספר פעמים לא מבוטל לחבל
בתוכניותיה, רחל אישה "היודעת נפש בהמתה", כבר אינה מספרת לו
את תוכניותיה מראש אלא, ברגע האחרון, רגע לפני שהיא עוברת את
גבולות המדינה, כך שלאריק לא נשארת ברירה.
הארוחה הסתיימה. אני שלא יכולתי לשלוט בחיוך השטני יצאתי
למרפסת, אריק קם אחרי לשירותים. הוא היה כל כך פגוע, הגבר
הטוניסאי שהכבוד הוא מהות חייו נרמס ויחד איתו כבודו שהיה כל
מאודו.
נכנסתי פנימה והתחלתי לעזור בפינוי השולחן, רחל ואריק יצאו
החוצה והחלו להתווכח. מידי פעם שמעתי את אריק מרים קול "איך
יכולת... את מזלזלת באינטליגנציה שלי... כולם סביבי יודעים
ואני..." יותם ביקש ממני לרגל ולהקשיב, אך אני מצפונית לא
יכולתי, הרגשתי שפגענו באדם ואני יצאתי נשכרת, יצאתי חלק
מהמשפחה שכל כך ייחלתי להיות בתוכה.
הדרך הביתה הייתה מלווה בשתיקה מתוחה, הרגשתי כל כך מאושרת על
כך שחשתי שווה בפעם הראשונה ומצד שני מאוכזבת מהאמצעים שקידשו
את המטרה...