ידו במותנה אוחזת, כל גופו קורא לשלה.
היא, כהרגלה, בשלה.
על היום - יום מדברת.
בתנוחה נמוכה יותר בחר להישכב.
והיא - ידה בקרקע נתמכת אל הגבהים היא מטפסת.
ידו בשולי חולצתה נוברת, מעל שחפים מרחפים.
נשיקה קלה היא לעברו מרפרפת.
שפתיה בשפתיו פוגשות - "היי היי" אומרות, ולדרכן ממשיכות.
מתרכזת היא בקפה האחוז בידה, והוא לשיחה לענות מתפנה.
מרשה לעצמו להישכב ובה להתבונן.
יד בלי משים על גבה משוטטת ומיד להסבר תוך שיחה עוברת - כאילו
יכול המאזין בתנועותיו להבחין.
לרגע מתרצה ואת גופו חובקת
ואז לאחור נשכבת, על ידו הכפופה את ראשה מניחה.
ברכיו צמודות, שלה בהזמנה פתוחות.
ידיה בעצמן טרודות, וכך גם מחשבתה.
מביט הוא בשחפים ומסתפק בקרבתה.
ידו הכפופה, חסרת המנוחה, מוצאת מזור בסתירת מחלפות ראשו.
רגלו, זו שאליה קרובה, מתיישרת וברכו השנייה אל ברכה קרבה.
ברכיה בתנוחה הידועה - מזמינות, אך לכיוונו אינם פונות.
ידו את ראשה כעת עוטפת, לחוש אותה, לסתור את שערה.
ידיה בעצמה - וכך גם מחשבתה.
נשיקותיו, בלית ברירה, את מצחה פוגשות.
היא מתרככת או שמא את סבלנותה וכוח רצונה מאבדת.
שפתיה את שפתיו פוגשות ומרטיבות ואף קול משמיעות.
ברכה נכפפת לעברו, ידיה סביב מותניו.
ראשה את משכנו בחזהו מוצא.
מעלה מטה זה האחרון רוטט.
שני שחפים ועוד אחד מעל מרחפים.