היא אמרה לי "תלך", אז הלכתי, ובאמת שהתכוונתי לשוב, אבל היו
לי דברים לעשות, דברים להגיד שלא אמרתי, והתעכבתי.
היא חיכתה, ולבסוף התייאשה. הספקתי לראות את גבה כשהיא פונה
ללכת ומתרחקת. באמת שהתכוונתי לצעוק לה, ולרוץ אחריה, אך זה
פשוט לא יצא. פתאום רק שקט יצא לי מהפה, כנראה נגמרו לי
המילים.
התיישבתי במקום בו ישבה קודם, באמת שהתכוונתי להרים את ראשי,
להעיף מבט אחרון, אך משום מה הוא היה פתאום כל כך כבד.
ישבתי שם לבד מבכה את גורלי המר, באמת שהתכוונתי להזיל דמעה,
אך לפתע יבשתי, אולי נגמרו לי הדמעות.
הדמעה התרסקה באצילות על הקרקע, הרמתי ראשי באיטיות לכיוון בו
הלכה ואמרתי לה בלחש: "הנה חזרתי, אני אוהב אותך".
ממרחק ראיתי אותה עוצרת, מסתובבת לכיווני ומתחילה לצעוד אלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.