אני מושיט את היד ומזיז צריח.
מבט אל העיינים שלו.
עיניים חומות שראו ימים טובים יותר מביטות אליי, הוא יודע.
יש לו את החיוך הזה, אוי אוי הוא ישלם על זה, חיוך מתנשא של
איזה בן זונה שחושב שיודע הכל.
מה אם הוא באמת יודע הכל?
הוא מושיט את היד, מגלגל את האצבעות בתוכה, משנה את הכיוון
שלה, הוא מותח אותי, מחכה שיתפוצץ לי איזה ווריד.
מזיז מלכה.
לשניה אחת חשבתי שזה הגיע, הוא ניצח, הסתכלתי שוב לבדוק. לא
האמנתי למה שקורה.
אין לי שום דבר לשום כיוון, הוא ניצח.
אבל המבט שלו השתנה, הבן זונה הזה נותן לי את התשובה והוא
יודע, הוא יודע שאם אני אסתכל טוב באמת אני אנצח, והוא יודע.
הוא יודע שאם אני אחשוב חזק אני אנצח אותו.
וזה מה שאנחנו רוצים לראות, את המאמץ, את האתגר הזה. מותח את
עצמך עד הסוף כמו מיתר שעומד להקרע בכל רגע אבל הוא מחזיק,
מחזיק כי הוא יודע בדיוק מה יקרה אם הוא יעזוב.
אני מסתכל על המשבצות שוב ואז עליו, הוא לא הוריד את העיניים
שלו מהעניים שלי כל הערב, שעתיים של משחק מורט עצבים.
לנו לוקח זמן אבל מבפנים הכל הוא כמו פצצה מתקתקת זה ימשך עוד
אבל בסוף זה נגמר בבום.
ניצוץ.
הבנתי.
אני מושיט את היד ומגלגל את האצבעות, מתחיל להתקרב לצריח ומשנה
את כיוון היד, הוא מסתכל אליי והוא יודע שראיתי את זה, הוא
יודע שהמיתר לא עשה את צלילו האחרון, הוא יודע שהוא הפסיד.
המלך הלבן שלו נופל.
הוא מת.