חפיסת הסיגריות שלו מונחת על השולחן שלי.
היא מקומטת, פתוחה קמעא.
זרוקה לה ליד המחשב.
היא אמורה להיות בפח.
אני מוציאה אחת משמונת הסיגריות שנותרו
ונמנעו מלמלא ריאותיו,
מקרבת לאפי
שואפת שאיפה ארוכה ועמוקה מהריח.
עד שאני מקבלת בחילה.
הסיגריה חוזרת למקומה בחפיסה.
החפיסה חוזרת למקומה על השולחן
עם טביעות האצבעות של שנינו עליה.

"אזהרה: מחקרים רפואיים קובעים כי הסיגריות גורמות
להתמכרות"

יש משהו בלתי מוסבר שמושך אותי בה.
שמונע ממני מלהשמיד את תכולתה
לזרוק לאשפה ולשכוח ממנה.
המראה הלא שלם, המשומש שלה
סימני אחיזה
היד שלו, עליה.
8 סיגריות בודדות
זכר ל-12 שהתכלו לתוך גופו כבר.
כל הרעלים האלה.
Winston balanced blue
איזון זה טוב?

"אזהרה: מחקרים רפואיים קובעים כי הסיגריות גורמות
להתמכרות"

התמכרויות ניתנות לגמילה.
עוד סיגריה.
אותו הריח.
אותה הבחילה.
אותן שפתיים שעטפו אותה
עוטפות אותי עכשיו, נספגת בתוכו.
כל הרעלים האלה.
Maya not-so-balanced blue
חוסר איזון זה רע?

Fuck you, Winston balanced blue.