ביום כיפור כולם הולכים עם הטלית על הראש
מתכסים ומתפללים (כאילו שמישהו שם בכלל מקשיב...)
אף אחד לא מעיז להגיד דבר רע על מישהו אחר
מהפחד האבסורדי שירד ברק משמיים ויפגע בו.
ורק אני נוסעת על האופניים
מסתכלת איך כולם מחייכים את החיוך הכי צבוע שלהם
עושים הכי הרבה רעש שאפשר בשקט ששורר ברחוב
ומנסים לכסות על בטנם המקרקרת מרעב.
אבל כולם יודעים שזה לא מה שיעזור,
אפילו אלוהים כבר לא מאמין בזה.
כי אין אף אחד שהוא טלית שכולה תכלת
כמו זאת שכולם מנסים להסתיר את עצמם תחתיה.