|
לרגעים ספורים הייתי
נהג מירוצים בעולם זר
נלחמתי על חיי ועל גופי,
שכבר נמכר
הייתי תלמידת י"ב נחושה
גידלתי שלושה אחים למחצה
עבדתי, למדתי
הצלחתי לשמור על אחדות המשפחה
הייתי נערה מקסימה שהתבגרה
על כתפיי החזקתי משפחה מפוררה
למדתי לא לסמוך על אף אחד מלבדי
ולא לבחול בשום אמצעי
ראיתי את בתי נהרגת לנגד עיני
ומאוחר מדי הבנתי
שפספסתי את אהבת חיי
לבסוף חזרתי הביתה לנוח,
כי בסופו של דבר
הכל חולף עם הרוח
וברגע שנעימת הסיום מרטיטה
בצחוק, בחיוך, או ניגוב ממחטה
הכל שוב חוזר
אליי
בצורה נוקבת ומשטה
מהם הגבולות שלי?
מה אני הייתי עושה
למה אני מסוגלת להגיע
באין לי כובע קסמים עם נוצה?
הדמיון מרומם או שוחק עד עפר
המשחק כבר מכור ולי לא נותר
רק ללחוץ על כפתור, להעביר תחנות
לבחור איזה אדם אני רוצה להיות |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.