התחלתי לכתוב, נראה מה יצא, מה כבר אפשר להפסיד?
מיחוש או מכאוב, חבר מתרצה, מתיחונת קלה של הגיד.
התחלתי לשיר, נראה מה יקרה, מה כבר יגידו כולם,
"אקורד מזופת, לחן רפה", אולי ש"קפצתי סולם".
התחלתי איתך, נראה איך זורם, לאט, בלי רגשי עליונות.
הגבת בעצלות, מה זה תורם? הפחת בי תחושת סטלנות.
רציתי גם סקס! פראי ונוטף, קיבלתי סיפוק רך וטוב...
הבאתי את רקסי, צעיר וטורף, אמרת: "תן לי רגע לחשוב".
אמרתי "הוא גור וחוץ מזה, הוא רק מסתכל,
אז מה זה מפריע בכלל???"
קראת לו "יצור", זה היה מתסכל,
הבטנו שקטים בחלל.
בישלתי שקשוקה, מושקעת, עם שום, בצל ושאר ירקות.
הבאתי לך "גזר"עד שתירתח, ירקת, לא בלעת נמרצות.
שאלתי מדוע, מדוע ולמה, לא נתמזל מזלי?
אמרת לי כי ככה, זה הגורל, ובליעות זה דבר די שולי.
אכלנו שקשוקה, אכלנו קינוח, שתינו גם יין מובחר.
צחקנו המון, הייתי מתוח, אמרת לי שדי מאוחר.
נגעתי, ליטפתי, חיבקתי, נשכתי, השארתי סימן בצוואר,
צחקת, התביישתי, שאלתי אז למה? ענית שזה ערב מוזר.
הפשטתי, ירדתי, עליתי, נכנסתי, הזעתי, גמרתי, חייכתי.
נגעת לי, מיששת לי, ירדת לי, גנחת לי, גמרת לי, צרחת לי,
בורכתי!
זה יום עצמאות אז יצאת עירומה, על גופך העייף שמת רק דגל,
ופתאום קפצת וזעקת לשמיים: "רקסי עושה לי ת'רגל!!!"
"תכירי זה רקסי, פראי ורטוב, נוטף מלשונו עד למטה".
אמרת לי: "עזוב'תך, תן לי ללכת, כלבים, סטיות איזה חרטה!!!"
המשך יבוא... |