עשן של גראס יוצא אל דגל המדינה שפעם תלתה,
היא מעשנת מציאות ונושפת אותה מדומה,
היא מקיאה סבל, והיא לא מוצאת את השקט של עצמה.

העיניים החומות שלי כבר מזמן לא מחייכות,
אני את העולם הוורוד שלי רואה רק דרך עיניים אדומות.

את מדפדפת באלבום תמונות, נזכרת איך הייתי פעם
מנקה לי את החדר מתעלמת הג'וינט
אולי הטעות שלך הייתה שמה, כשלא הפסקת לשתוק.

אז הדגל כבר נקבר בעודו עוטף את האהבה שלי,
ועכשיו אין יותר סורגים.
עכשיו העננים זה ענני גשם, אין פה אף אחד.
מציאות חדשה, אפילו לא אתה.
עכשיו העיניים בלי צבע, לא חושבים פה על אתמול,
חושבים איך להשיג את המחר.
הקבר שלך שותק, ולא נותן לי תשובות לשאלות,
קר לי ולבד לי ברחובות.