השמיים נעים מעלייך,
וזכרונתייך מציפים את דמעותייך,
 האם זה אומר שגרמתי לך יותר מדי סבל?

כשהשמיים מחשיכים גבוה כל-כך מעל לבך,
וקולי מהדהד בנבכי נשמתך,
האם זה אומר שנטשתי אותך מאחור?

השמש בוערת גבוה כל-כך מעלייך
אבל צערך לא מניח לך לנפשך
ודמעותייך לא יגיעו אליי עוד לעולם...

העונות מתחלפות, הציפורים אי-שם מרקדת,
ואני כאן מתהפך במשכבי, באמת שלא רציתי לגרום לך לבכות
באמת לא רציתי שתעברי את כל סבלך.

ממעמקי גן-עדן אנסה להשתיק את קולי,
ממרומי מושב השטן, אנסה למחוק את כל זכרי,
רק כי אני לא רוצה שתסבלי עוד!

האם, האם תסלחי לי שאיני עוד אתך?

האם תסלחי לי שלא אראה אתך עוד שקיעה עצובה בחוף זיקים,
וזריחה מתוקה מעל לנהר הירדן.

האם תסלחי לי שלא אהיה אתך שם לתפוס
עוד פתית של שלג, לתפוס מטר מטאורים בכובעינו
 ולדמיין שכל חלומותינו התגשמו?

האם תסלחי לי שלא נשב עוד יחדיו
 לספור יחדיו את עלי הכותרת
ולזכור מי עוד נעלם לו עם הזמן.

האם תסלחי לי, שלא אוכל לאהוב אותך עוד
לעולם?...