שרב כבד נפל על העיר הדרומית ערד.
אלפי צעירים התגודדו בקניון לרבוץ קצת במגזן כפתח לבריחה מהחום
הגדול.
מאות רוכלים / פעילים פוליטים / קבצנים / ומוכרי שמעטקס הטרידו
את הנחים וביקשו שקל פה, חתימה על עצומה שם - ובכלל ביקשו
משהו.

גיל ישב לו לבד, מנגב איזה פיתה בחומוס מהסופר, כאשר עומר
ועינת הסתודדו בצד.
ברקע היה רחש על הופעתו של ברי בלילה וויכוח האם ללכת ליוסף
המספר בערב שלפני ההופעה.

הורמונים זרמו לכל פינה, לכל חדר, לכל שק"ס שנפרש אי שם
בפארקים של ערד.

לפתע קם גיל, ומשך איתו את עומר - "בוא לסיבוב".
גם אני הצטרפתי, מושך בכתפי קצת, מה יש עוד להסתובב פה חשבתי -
אבל לא אמרתי.

גיל ניווט אותנו לתוך אחת החנויות שנראו יחסית שוממות.
"משרדית" חנות בקניון בערד.
2 קומות, ציוד משרדי מכל הבא ליד.

גיל עלה במדרגות לקומה השנייה, הקומה הזאת נראתה כמו מן מחסן.
לא היה שם כלום, מלבד ערמות של ציוד משרדי - ולא מוכר אחד
לרפואה.

"מה דעתכם" שאל גיל "שנתחזה למוכרים, יהיה מצחיק..."
עומר הסכים מיד, הוא חי בשביל הקטעים הקטנים האלה, שגורמים לך
לצחוק.
ואני, גם ככה אין מה לעשות - אז למה לא ?

רעש כבד של עלייה במדרגות, זקן עמד מולנו.
"אני צריך תיק". הכריז באופן שלא משתמע לשני פנים.
"ובכן איזה תיק אתה צריך?" שאל גיל בקור רוח מעורר הערצה.
"סתם תיק לנכדה" משך הזקן בכתפו.
"ובכן יש לנו מגוון רחב של תיקים" אמר גיל בקול סמכותי, "אם
אתה רוצה תיק כחול, אבל - זה עוד תוספת של עשר שקלים"
"יש לכם מודן?" שאל הזקן.
"מודן זה סתם פירמה" ציחקק גיל, וקרע את אחד התיקים - רואה,
"אל תקנה".
"ובכן" הכריז הזקן - "אני רוצה תיק ירוק".
"עומר" - "בדוק אם יש לנו ירוק במחסן".
צחוק עז החל להתפשט ביננו כשהזקן הלך, וגמרנו לחזור על הדבר
פעם שנייה.

רעש של עלייה במדרגות - בחורה מבוגרת עולה.
"היא דומה לאמא של רענן" אמרתי.
"אני צריכה תיק" לנכד אמרה, אמרה וחייכה.
ושוב החל נוהל עבודה בעיניים כאשר גיל זורק מחירים שאינם
קשורים למציאות, קורע תיקים, ומבלגן את כל החנות בכללי.
לבסוף, אמרה האישה "יקר פה, אולי בכל זאת כדי לקנות בת"א".
וגיל אמר לה - "תכלס, באמת יקר פה - חרא של חנות, עדיף תקני
בת"א"
ראיתי שעומר הפסיק לשניה לצחוק והוא בוחן את האישה באופן די
מוזר.
לפתע הוא אמר, יפה? יפה ירקוני?
היא הסתובבה.
ואכן זאת הייתה היא.
צחוק חסר שליטה בקע מהגרונות של 3 נערים, צחוק בלתי מוסבר,
בלתי נשלט.
לאחר שחתמה לנו על נייר - החלטנו כי הדבר יעבור הלאה.
וכך גבירותיי ורבותיי, סיפור זה הגיע אליכם.