Motto:
אם Voltaire אמר, "שהוא מוכן להיהרג על חופש הביטוי",
דעו לכם: Voltaire מת, תשכחו מחופש הביטוי.
אני: שמעון, בן יחיאל, בן רובין, בן יהודה, בן משה, הלוי,
שאבות-אבותי עבדו את האחד והיחיד, בבית האלהים, בעיר הקודש,
הגעתי, לפני 88 שנה, בן 13, למדינה הזאת.
חצי מנה פלפל, הצגה-יומית, מסיבה סלונית, מיטת סוכנות, דירת
שיכון, וארגז במקום ארון בגדים. ארץ אידיאליסטים. היום, ארץ
ליסטים. במזל, ופרוטקציה, תקבל חצי-מנה, הצגה, מיתה, וארון.
ממשלת גנבים. אנרכיה! עולם תחתון בארמון, ברכב-משוריין, סמים,
זונות, משחקי-חוסר-מזל, ריבית (ויד) קצוצה.
אבל, אם עז-רך-קטן לא משלם מס-עצמאות, אגרת-אילם,
רשיון-נשימה, 5 שוטרים-חרשים, מעקלים אופניו, בכביש, ואת
הפיג'אמה שלעורו, 7 בריונים, פורצי-דרך-דלתות, לוקחים
טלוויזיה, מכונת כביסה, אסלה, וילד מברזיל. קיללת יתום,
ואלמנה, חסרת שיניים (אין כסף לרופא-שיניים).
- "לא יפה", אמרו פרופסורים ומשפטנים, לראש הממשלה, לפני 5
שנים. ישנים בשקט, בנם מתנדב, ביחידה מובחרת: סיירת-מלשינים,
וסרבני-גיוס. (פרופסור = אוסף פרסומי-מחקר-קר, משפטנים = צדק,
ים של צדק!) לזרוק לים! אותם או אותנו? למה אותי? אותם.
- לא להסס! אמר מפקד הפעולה, לא יורים! ראש הממשלה נתן את
ההוראה , לשר-חוסר-הביטחון...
- המפקד, איבדנו את ההרתעה, הם רמאים, אין להם מילה.
- ...שאמר לרמטכ"ל... קדושת הנשק...
המפקד, יהרגו אותנו, נהיה כצאן-לטבח...
- ...שהורא למג"ד...
- המפקד, סבי בוגר אושביץ.
משפטנים ו/או, לחילופין, ובלי לפגוע בזכויות, יפי-נפש, ו/אן,
באי כוחם, לא נתנו ללחוץ על ההדק.
- המפקד, אנו שלושה נכדים בלבד. להם 10 ילדים, כול 18 שנה...
- ...שאסר על המ"פ: לא יורים...
- המפקד, אני לא מאמין, לא בקדושת הנשק, ולא בקידוש השם! מאמין
בחיים! רוצה לחיות!
המחבל מלפנים, הרים ידיים, והמחבל מאחור, ירה.
(היד הארוכה, השיגה אותם, ושחררה, כעבור שנה, בעיסקת
אבו-קאקי).
דודים הלכו כצאן-לטבח באושביץ, הנכד, בארץ פלישתם.
(אתם בטוחים שהייתה שואה?)
כשצלצלו בדלת, לפני 5 שנים לא, הייתי מוכן...
עכשיו, כן!
למען האמת, אני הפסקתי להילחם-למען-האמת. לא יכול לנצח
את הממסד. נהנה מאדישות דכאונית. בונה תוכניות נקם-ומילוט:
להקים לעקת-מחתרת, לברוח באקספרס-חצות לאלסקה, לאכול את
שרת-חינוך-הכישלון, בקלשון וסכין-דגים. הכנתי 2 "בתים בטוחים",
3 דרכונים, ציוד אלקטרוני, ומלאי מזון ומים-קדושים. כן, אל
דאגה, לא שכחתי: ומטהרי אווירה, 2 אקדחים.
כשצלצלו בדלת, הייתי מוכן... רואה הכול, במצלמות
וחיישנים, במעגל הסגור, בשער הראשי, במעלית, בביתן-הזבל,
ובשירותים.
חשבו שיפתיעו, אותי? עובדי-ציבור? היום, בא להם לעבוד? אין
סנקציה? שביתונת?
הם במעלית. בשלט רחוק, אוכל לתקוע אותם, שם, לנצח. המשיח
יגיע כשנה, לפני המכונאי. ימותו משעמום! לא, זה לא הסגנון
שלי!...
שלוש "גורילות", נציגי החוק: האחד בסרבל טכנאים כחול, עם ארגז
כלים, האחר, במדים (עם עבר לבן) של אחות. והכי מצחיק, השלישי,
שקוף, מחופש לאיש ה"בלתי נראה".
מסריחי-זיעת-אלכוהול-סיגריות. (התקנתי חיישנים במעלית).
אכלו-שתו, על חשבוני (משלם הניסים), באו להפר את שלוותי,
למצוץ-דמי ולשד-עצמותי. שלושה על אחד, חוליגאנים, גיבורים על
חלשים....
- תפתח 'ת הדלת, אדון, יודעים שאתה בבית. יש מכתב בשבילך.
צלצלו בפעמון, הקישו בדלת. פתאום בוער! פתאום חדוות-יצירה!
מצאו על מי לעבוד. פתאום "אדון". סבלנות,"חברים", עוד מאט,
תפגשו אותו...
"אני "מרסס" אותם, דרך החריץ בדלת. איש לא ידע לאן נעלמו,
ולמה, ומי המוכשר שעשה זאת, בלי להשאיר עקבות. לא טוב, המון
לנקות! לא כדאי!
- היכנסו, אל תתביישו, פתחתי-לרווחה את הדלת-המשוריינת.
- האם אתה אדון: שמעון, בן יחיאל, בן רובין, בן יהודה, בן
משה, הלוי?
- אני הוא, ואתם בטח "קרציות" מס-הכנסה, ואני "פליטת-פה" של
מחשב-העל החדש?
- לא , אדון, הפסיק דבריי, בנימוס, " הטכנאי", וחייך, בשיני
צהובון.
- מהצבא! לפני 17 שנה, במילואים, טיל ה"לאו"...
- הצחקתני, חייך ה"אחות" בסלחנות חושנית, מהדק את בירית
וורודה של גרבי הרשת. נגמרו לי השאלות, והתחילו לעצבן אותי.
הופיעו נקודות סגולות בעין השמאלית. אני יורה בהם, דרך כיס
החליפה, וחסל! עוד חור בכיס! מה יש? מי לובש היום חליפה?
דאאאי!
- בסדר, בסדר, אתם מרשות השידור! אפשרות זאת השארתי לסוף,
ראיתי את הסרט 124 פעמים, מגיע לכם פרס ה-"עוף-קר"! באתם
לעקל את הטלביזיה! טוב, קחו את השתיים האלה, וסגרנו חשבון, בי,
בי. אני עייף.
- לא אדון, אנחנו ממשטרת-ההגות-הלאומית, הנה
צוו-בית-משפט-לצדק, הנה חתום, התגשם, וחזר אל האתר,(ether)
האיש ה"בלתי- נראה".
- בית-משפט-צדק, אישרתי, ים של צדק, לים, לזרוק לים.
- סליחה, אדון, אנו מסורק-המחשבות-המרכזי. באנו לעקל לך את
המצפון. ה"אחות" הוציא, מכיס חלוקו המוכתם, מכשיר מוזר,
פרימיטיבי.
- "לעקל מצפון"? מצטער, חברים, אחרתם! הייתי יותר זריז. מה
אני? עובד-צבור? יריתי דרך כיס המכנסיים.
ה-ה-ה! "לעקל מצפון"?
לי? לשמעון, בן יחיאל, בן רובין, בן יהודה, בן משה, הלוי,
שאבות-אבותי עבדו את האחד והיחיד, בבית האלהים, בעיר הקודש?
כבר 5 שנים שחיי אינם חיים! מי צריך מצפון באנרכיה?
מקווה, שאתם, הבנתם ונהנים מהסיפור. כי עכשיו, לצערי, עלינו
להיפרד. נדמה שצלצלו בדלת. אבל אני מוכן!
|
