זה כבר יוני.
ביוני השד מתפרץ החוצה מתוך הבטן אל העולם
אני מחייכת ובוכה והבטן שלי ריקה.
אני מתאהבת
בתקופה היפה הזאת, הדברים באים בספונטאניות
ואני ממשיכה לתכנן את הארוחה הבאה שלי.
מוזר ככה, כשאת בטוחה שיש דברים שהעלמת והם חוזרים להעלים
אותך.
והוא יפה, כל כך יפה שזה שורף להסתכל , להסתכל ולא להיות בטוחה
הזמן רץ, לראשונה בחיי, ואני משאירה את גיל 13 כמה שלבים
אחורה,
לא נותנת לילדה הזאת להתקדם, להדביק את הצעדים, אני תוקעת אותה
במקום
נחנקת עם עצמה, מסתכלת במראה ורוצה לצרוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.