חיי חולפים על פניי,
אנשים שהלכו ולא חזרו,
בגדים ומשקפיים שנעזבו
וספרים שרופים במוחי.

דעיכת האהבה,
ההזדקנות המואטה,
השיכרות,
השטויות בערוב ימיי.

בדידותי נשקפת
מכל תו וקו על דפי האחרון,
מיתר קרוע נשמע בדבריי אלו,
צעקות מיותרות על אוזניי,
ואני על הקרקע מוטלת.







6.5.05

נכתב ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.