הוא הגיח לאוויר העולם בליווי מטאל כבד, בשישה ביוני 2005,
בשעה 9:49 בערב ו-37 שניות בדיוק. הוא היה כל כך רך וצעיר,
משקלו ביחס למבוגרים היה כמעט אפסי, אולם מרגע שנולד משקלו רק
הלך וגדל. הוא פקח את עיניו החלשות ובטשטוש רב הצליח לזהות את
כל הכלום שהיה מסביבו.
הוא הסתכל על עצמו, על גופו הצנום והקטן, שעם כל פעימת לב הלך
וגדל. הוא הביט על בטנו, צינור אדום ובוהק יצא מטבורו והתפתל
מטה, אל תהום כל כך עמוקה ואינסופית שאת קרקעיתה לא הצליח
אפילו לראות. וכך היה, תלוי בחשיכה, מוקף בהמון כלום שחור
ואפלולי.

אט אט, בדרך מסתורית שלא יכל להסביר במילים או בתחושות, הוא
הבין את משמעות החיים. לפתע דברים נהיו נהירים עבורו - כל אותן
שאלות וסוגיות שתקפו את מוחו הרך בשניות הראשונות לחייו, קיבלו
מענה.

שמו היה XJA179/5 מקבוצה משנית מילולית. אביו היה מסד ואימו
ממשק, והצינור האדום והבוהק מבטנו היה צינור ההנקה שלו, מטבורו
היישר לשדיה החמימים של אמא. אמא אותה בחייו לא ראה.
פתאום, הצינור החמים ניתק מטבורו.
"אממם... מה קורה לי?" תהה ספק באמירה ספק בלחישה.
"למה אמא ניתקה אותי מהצינור? איך אני אמשיך לגדול?" המשיך
בקולו הרך.
הוא הרגיש כל כך בודד. לא היה לו אף אחד בעולם, אפילו אמא שלו
עזבה אותו. הכל הרגיש גדול עליו, הוא לא ידע איך יצליח לשרוד
בעולם אכזר שכזה. הוא אפילו לא הבין איך הוא כבר יודע שהעולם
בחוץ כל כך אכזר, אם רק לפני כמה רגעים נולד.
"אמאאא! את שומעת אותי?" צעק לתהום, וכל שקיבל בתשובה היה הד.
"זה לא בסדר! אני כל כך קטן וזעיר, בסך הכל שישה קילו ובחוץ יש
דברים קשוחים! אמאאא!" המשיך לצעוק לתהום, שלא התרגשה ממנו
במיוחד ושלחה לו את ההד, שנית.
כנראה שהיא לא אוהבת אותי יותר, חשב. הוא תהה איזה דבר רע
הצליח לעולל לה בחייו הקצרים שכבר גרם לה להפסיק לאהוב אותו.

ככל שחשב יותר על אמו כך הפך מדוכא יותר, ולכן החליט פשוט
לנסות לשכוח אותה. זה חסר טעם להרהר בה בלי הרף.
"שיהיו לך חיים יפים אמאאא!" צעק לתהום.
ככל שפינה יותר ויותר חלקים ממחשבתו לצרכי חשיבה עצמאית, הבין
יותר ויותר מי הוא ומה הוא עושה בעולם הארור הזה. שמו הארצי
היה "אורי, תקרא את זה ותגיד לי מה אתה חושב, עדיף עוד היום",
אבל לא היה לזה שום משמעות מבחינתו. שם ארצי לא שם ארצי, העיקר
שישיג זיון בקרוב.
אמנם רק נולד, אבל כבר יודע חרמנות מהי. כמענה לתשוקותיו,
מונית גדולה ומקרטעת עלתה מן התהום ועצרה על ידו בחריקת בלמים.
המונית לכשעצמה לא הייתה המענה לתשוקותיו, ככלות הכל אף אחד
עדיין לא הצליח לזיין מונית, גדולה ומקרטעת ככל שתהיה. מי
שנהגה במונית הייתה המענה לתשוקותיו. עורה השחום, רגליה
הארוכות, שיערה השחור ובעיקר החזה הגדול והמוצק שלה אשר לכד את
עיניו, כל אלו עוררו בו חשק לפתוח אותה כמו מעטפה שאף אחד
עדיין לא פתח.
היא רכנה קדימה לעבר החלון, בעוד הוא מנצל את חלון ההזדמנויות
שנפתח בפניו לסקור את שדיה החופשיים והמשוחררים שניבטו אליו
בשלמות מבעד לחולצה.

"אתה XJA197/5 מקבוצה משנית מילולית?" שאלה בקול כל כך נמוך
ומגרה, שלימד את XJA197/5 גירוי מהו.
הוא מכיר נשים, הוא יודע איך צריך להתנהג איתן. בשיא השלווה
אמר - "כן בובה, הגעת בדיוק בזמן". הביטחון העצמי נטף ממנו
לפחות כמו הרוק שהזיל על שדיה.
"כן, אה..." אמרה בקולה הערב והמגרה. "סבתא שלך באינקובטור,
תזיז את התחת הגדול והשמן שלך פנימה לפני שאני מעצבת לך את
הפרצוף מחדש עם פינצטה!" צעקה עליו, תוך שהיא פולטת כמויות
אדירות של רוק היישר לפניו של XJA197/5.

"אבל... אבל... אשה... אוטו... נוהגת..." גמגם, אך היא קטעה
אותו בעוד מטח של צעקות ורוק "תשלים את המשפט הזה! תשלים אותו,
ואני אבצע בך סירוס כימי!"
הוא הבין את הצרה אליה נכנס ובקול חלוש ייבב "כן גבירתי. אין
צורך בזה גבירתי", ונכנס למונית.
"תחגור חגורת בטיחות ותסתום את הפה."
"כן גבירתי, מאה אחוז."
"ותפסיק לבהות לי בחזה למען השם."
"כן גבירתי. ברור. סליחה."
דממה השתררה באוטו. היא הדליקה את הרדיו ומוזיקת שנות ה-70
התנגנה.
"עוד 20 שניות מגיעים ליעד", אמרה.
"לאן?" תמה XJA197/5.
"ליעד", הפטירה.
"אההה... ליעד..." אמר בהבנה. "איפה זה יוצא?" שאל.
"בדיוק... פה!" אמרה ובלמה את האוטו, שנראה מאוד לא מרוצה
מזה.
הוא הביט החוצה. הוא הרגיש את לבו פועם בחוזקה. זהו זה, הוא
עומד להשלים את משימתו בחיים. הוא הביט בשדיה של הבחורה, ואז
בפניה.
הוא הפנה את מבטו חזרה החוצה ופתח את הדלת. לאט ובזהירות הוא
התרומם ויצא החוצה. בלי מילים מיותרות, המונית והבחורה בתוכה
נסעו להם חזרה לתהום.
עוד הוא מביט בתהום המתרחקת, וכאב חד תקף את בטנו. צינור ירקרק
התחבר לבטנו. גופו החל לקטון והוא הרגיש כיצד כוחו אוזל לו.
חבל שהוא לא זיין לפחות. עוד מעט, רק עוד קצת ומשימתו תושלם.
הנה, רק עוד קילו אחד... וזהו. זה נגמר.

XJA197/5 מקבוצה מילולית משנית, השלים את משימתו בשישה ביוני
2005, בשעה 9:50 בערב ו-21 שניות, ומת.
XJA197/5, אימייל משכמו ומעלה.