השעון צילצל ב9:00, רמי קם אחרי שלוש שעות שינה. בגדים,
קומקום, שיניים וקפה, בסדר הזה. נכנס לרכב והחל נוסע אל ליאת.
הם קבעו בעשר, שעה אחרי שהמטוס נוחת. הוא מגיע, דופק בדלת
ומתיישב.

"אני לא צריך להיות פה. אני צריך לישון עכשיו."
"לא ישנת מספיק?".
הוא מספר לה איך הלך לישון מאוחר אחרי יום הסטודנט, איך ישן 3
שעות עם הפסקת עקיצות באמצע. אחרי שהיא מהנהנת בהבנה הוא מבליע
חיוך.
"למה חייכת?".
"חייכתי כי הצלחתי להרשים אותך במאמצים שעשיתי כדי לפגוש אותך.
זה כמו שאני עושה לפעמים עם אבא. מנסה להרשים אותו בכל מיני
מחוות שאני עושה עבורו. אבל כמו איתו זה אף פעם לא מספיק".
"אתה תמיד נשאר עם הרגשה שחסר לך".
"חסרה לי אהבה. הוא אף פעם לא אומר לי בפנים שהוא אוהב אותי,
הכל מתחת לפני השטח. אני מקבל ממנו אהבה, אני בטוח בזה אבל זה
אף פעם לא כמו שאני רוצה את זה".

ליאת מסתכלת בעיניים מבינות ונזכרת שאפילו לא הספיקו להתחבק.
היא ניגשת אליו והוא נרתע ממנה בעדינות, מקווה שלא תייחס לזה
משמעות. אבל מי כמוהו מכיר אותה, אלו בדיוק הדברים שליאת אוהבת
להתעסק בהם. כל מערכת היחסים הקצרה של רמי וליאת מורכבת משיחות
כאלה, כמו עיתונאים הם מדווחים אחד לשני על המחשבות שעולות להם
בראש באותו הרגע. בדרך כלל הוא זה שמדווח. ואפילו שהוא שונא
אותה שכמעט תמיד היא שותקת, הוא לא יכול לוותר על איך שהיא
מבינה אותו. יש כל כך הרבה דברים שרק היא יודעת שאם יילך ממנה
כאילו גזר על עולמו הפנימי גלות. גלות מהפה והמילים שיוצאות
החוצה. רמי לא תמיד מאושר עם ליאת אבל למקום הבודד שהיה בו
לפני שפגש אותה הוא בשום פנים אינו מוכן לחזור.

"למה אתה לא מחבק אותי?".
"לא נפגשנו שבועיים." הוא נבוך.
" אתה יודע שהייתי חייבת לנסוע".
"אני לא כועס עלייך, אבל פשוט היינו ביחד כל יום ולא הפסקנו
לדבר ואס פתאום כל זה נעצר, ועכשיו את קצת זרה לי"
"אתה מעדיף ללכת?"
"אני רוצה להישאר לדבר איתך על מה שבראש, התגעגעתי לחופש הזה.
אבל תעזבי את כל המסביב. מה זה משנה בכלל אם אנחנו חברים או
ידידים בואי נדבר כשבא לנו לדבר, ונתנשק כשבא לנו להתנשק בלי
שיהיה קשר בין השניים."
"ואם לא יבוא לנו להתנשק אף פעם?"
" אז זה מצויין שלא נהיה חייבים לעשות את זה".
"ואם אני אתאהב בך ואתה לא תרצה אותי? ואם הפוך? מי מבטיח לנו
שהשיחות האלה לא ייגמרו עם לב שבור? ואיך בכלל נצליח להתקרב
בלי הביטחון הזה שנהיה ביחד גם מחר? אני לא רוצה לפחד כל
הזמן."
"אבל את יודעת שאין ביטחון כזה אף פעם, שמחוייבות כזאת היא שקר
נעים ומלטף ותו לא. דיברנו על זה לא? אנחנו קודם כל ידידים וכל
השאר זה עד שמישהו ימצא את החצי השני שלו. "

לפתע זה התבהר לה, קרה משהו עם יונית בזמן שהיא לא ראתה אותו,
הוא מנסה להגיד לה את זה והיא חירשת, מתבוססת בפחדים שלה.
כמוהו. היא יכלה להרגיש את הלב שלה דופק, אולי בפעם הראשונה,
כשהיא החלה לנסח את השאלה בראש וזה הפתיע אותה, לא לומר איכזב
אותה. הרי זה לא סוד שהוא נמשך אל יונית, הם דיברו הרבה על איך
שהיא נראית ואיך שהם זורמים ביחד בקלילות. אפילו היא בעצמה
אמרה לו לא פעם שכדאי לו להתחיל איתה. לפעמים זה נדמה כאילו
ליאת מתאכזבת בכל פעם מחדש לגלות שהיא אנושית, כאילו מדובר
באיזו חולשה נוראית, בדבר מה הראוי לבוז ודפיקות הלב ממלאות
אותה בושה.

"אני חושבת שאתה לא מספר לי משהו. תגיד, איך היה לך עם יונית
בשבועיים האלה?"
פעם ראשונה מאז שנפרדו, שוב רמי חש את התחושה החמימה של
אינטימיות עמוקה עם ליאת. איך היא קוראת אותו, איך היא מכירה
אותו וכמה יש להם במשותף.
"יש לה חבר. זה התחיל להציק לי נורא בזמן שלא היית פה זה שאני
לא מנסה להתחיל איתה, היה לי חלום בלילה איך אנחנו חיים ביחד,
איך אנחנו נוסעים לטיול בצפון, איך היא אוהבת אותי. ואז הלכתי
לעבודה יום אחד בכוונה להתחיל איתה. אני לא יכול להגיד בטוח אם
באמת הייתי עושה משהו אבל מצאתי אותה מחובקת עם מישהו שעובד
איתי."
"נו לא נורא, העיקר שזה נחתך כבר".
"את יודעת מה באמת נורא? אני לא מרגיש עם לב שבור בגלל יונית,
פשוט בושה אני מרגיש על חוסר האונים שלי להתחיל איתה או עם כל
מה שלובש חצאית ומדבר בקול אשה. כבר כל-כך הרבה זמן לא זיינתי
שהגעתי למצב שאפילו לשמוע בחורה מדברת ברחוב מחרמן אותי ובמצב
הזה אני פשוט לא יכול לעשות את הצעדים הראשונים ולפנות אליה.
אתן פשוט הופכות יותר ויותר בלתי מושגות עבורי מיום ליום."

ליאת החלה מרגישה מבולבלת יותר ויותר. פתאום כל ההסכם שהיה
ביניהם לא התאים לה יותר. עד עכשיו היא הרגישה כל כך טבעי עם
הסידור הזה. היא אהבה ללכת אחרי רמי לטיולים בנופי התודעה שלו,
לצפות בהם כאילו היו שלה. בלי לשפוט אותו. בלי להזדקק לו. והנה
שוב עלה ניחוח התלות הישן באפה, צוחק בפניה ולועג לה על שהעזה
לחשוב שנפטרה ממנו לתמיד. לפחות בקשר הזה עם רמי. היא רצתה
להגיד לו על זה משהו אבל היא התרגלה כבר שהוא מדבר והיא מקשיבה
ופתאום עכשיו כשהיא רוצה לספר ההרגל הזה כובל את לשונה ושוב
היא לבד. זה לא קרה לה איתו עד עכשיו שהיא הרגישה לבד, היא
היתה בטוחה שברגע שתרצה לדבר היא תאמר את מה שעולה ברוחה. כפי
שדובבה אותו אינספור פעמים לעשות. והנה פתאום היא בוגדת בו.
אינה מסוגלת להחזיר לו באותו מטבע של כנות. היא חשה איך היא
נכנעת להרגל הזה כששאלה אותו מדוע אינו מדבר איתה על הנכות
הזאת שתוקפת אותו כשהוא רוצה להתחיל עם בנות.

"זה בגלל שזה מתסכל מדי. אני יכול לדבר איתך על בנות אבל אני
יודע שבסוף אני אתקל במבחן התוצאה ואני אתקל בו לבד. התחלת או
לא התחלת? ויותר מזה אני לא רוצה את הלחץ הזה שתפעילי עליי
לעשות משהו בעניין. זה כמו עם אבא כשהוא מנסה להכיר לי מישהי.
אני לוקח את הטלפון ואז מרגיש שאני חייב להתקשר אליה בשביל לא
לאכזב אותו."
"אבא מכיר לך בחורות?" אמרה ליאת וכבשה חיוך.
"הוא לא מכיר לי בחורות! רק לעיתים רחוקות."
"הוא דואג לך...".
"הוא חונק אותי. אבל חוץ מזה זה נכון שאני מרגיש אותו אוהב
אותי כשהוא עושה את זה. אבל זה עוד פעם כמו תמיד עם אבא בא
בתחפושות. כמו רומן אסור". "את מבינה, יש לי בעיה לקיים איתו
קשר נורמלי אפילו שהקשר איתו השתפר פלאים בשנים האחרונות. אני
אף פעם לא יכול להרגיש שמותר לי לאהוב. זה הרבה בגלל אחותי כי
הוא תמיד צועק עליה ומתנהג איתה בחוסר רגישות שצועק לשמיים.
אבל אני לא יכול לכעוס עליו על זה כי אני פוחד שיתעצבן ואז
יילך. אז אני מרגיש שאני מוכר אותה לפעמים בשביל לבנות איתו
קשר נורמלי. כולנו מוכרים אותה. האחים."

"את זוכרת שסיפרתי לך על האשה השניה שלו?", ליאת הנהנה
מרותקת.
"אז לא מזמן הוא קבע לאחותי להעביר הרצאה איפה שהיא עובדת, ואז
כשקרן התעצבנה על זה הוא החל לגעור בה שהיא חיה על חשבונו
ומסרבת לכל נסיון שלו לעזור לה. לא מזמן הוא הציע לאמא שיילכו
שלושתם לסבתא. את מבינה, אני מדבר על חוסר רגישות מוחלט
לאחרים. והחוסר רגישות הזה לא נעדר גם מהקשר איתי. כשהוא שם את
עצמו במרכז אין לך מקום לעמוד לידו, כשהוא מציע לי כל פעם לבוא
לאכול איתם ואני לא יכול להגיד לו שזה מריגש לי לא נוח ושפעם
אחת הספיקה לי אז אין לי מקום לידו. כל הרגשות האלה, הוא הופך
אותך ללא קיימים, בזויים."
" בגלל זה כשהוא נותן לך טלפון של מישהי אתה מרגיש שהוא אוהב
אותך, כי אז אתה במרכז."
" כן, התפנה לי קצת מקום."
"אתה יודע מה אני חושבת?", " אני חושבת שאתה לא מסוגל להשלים
עם זה שהאבא הנפלא שאתה חולם עליו הוא לא האבא שלך. אבא שלך
הוא מצד אחד אוהב אותך אבל לא מסוגל להגיד במילים ומצד שני הוא
דיקטטור מאוד פגיע שכל דבר קטן יכול לגרום לו להיעלב, להתעצבן
וללכת".
"זאת שטות גמורה לחשוב שבגלל שאנחנו מבוגרים אז אין לנו את
הכמיהה הזאת להיות הבן של אמא ואבא".
"זה ברור. אבל אתה לא יכול לתת לחלום הזה לנהל אותך".

רמי שומע את ליאת מדברת על אבא שלו כל כך מדוייק והוא מתקשה
להמשיך להקשיב לה. כאילו פוחד ממה שעוד תגיד. ליאת קולטת שהוא
לא רגוע ושואלת אותו.
"כשאת מדברת ככה, אני מרגיש שאת לוקחת אותי ביד לטיול בתוך
העולם הפנימי שלי. ואני כמו ילד תופס לך את היד חזק ואפילו
שאני סומך עלייך אני לפעמים צריך לעצום את העיניים חזק לפני
שאני מסתכל לראות. ואפילו שאני סומך עלייך אני יודע שמסתתרות
שם הפתעות נוראיות שאת לא יודעת עליהם. אני מרגיש כאילו אני
הולך איתך לטיול בג'ונגל חשוך ומפחיד ואני מבין שאת יודעת את
הדרך אבל אני לא בטוח שאת יודעת מה כל הסכנות שאורבות לנו בדרך
לשם. ככה אני מרגיש ובגל זה כשאת מדברת כאילו את ממש נצאת
בתוכי אני נבהל. עצם המחשבה שאת עומדת בתוך התודעה שלי עם פנס
ויכולה להאיר היכן שאת בוחרת להאיר מבלי שיש לי שליטה מלאה על
זה. אני פשוט נבהל. וזה לא שאני לא מקשיב לך, שמעתי כל מילה
שאמרת אבל את לא יודעת איזה מאמץ זה בשבילי לפעמים האינטימיות
הזאת.
"אני יודעת. וזה כל כך מדוייק מה שאמרת, אני רוצה לחבק אותך".

ליאת הרגישה איך אט אט היא מאבדת שליטה, דמעות צפו בעיניה מבלי
שתוכל להם. היא נישקה אותו. הוא נישק אותה בחזרה. בעיקר הוא
היה מאושר מהמילים האחרונות שלה, שיכור מהמחמאה, כאילו אמרה לו
שהיא האדם החכם בעולם הוא חשב על זה ונישק אותה כמו אוטמט,
בעיקר כדי לא לאכזב אותה. אבל הוא יודע שהאינטמיות המינית
בינהם מזוייפת ומה שיש בהם נפשי בלבד. כמו בנשיקות קודמות, גם
בזאת רמי עצם את עניו וראה ברור את הזרעים שנזרעים סביב. אלו
הם הזרעים שיובילו אותו בסוף להיפרד מליאת. הוא ודע שלא יוכל
להמשיך עוד זמן רב ליהנות משתי העולמות, לבקש את קרבתה בשיחות
ולדחות את רצונה לקשר אחר. הלוואי שזה יסתדר הוא אומר לעצמו,
אף פעם לא לה. הוא לא יכול לוותר עליה. אין לו עוד אינטימיות
כזאת, בכל פעם שהם חופרים יחד במרחב הפנימי הוא מרגיש כמו ילד
שמראה לחבר לו את מה שהוא בנה. וזה נדמה שרק היא יכולה לראות.

בזמן שהם מתנשקים הוא בעיקר כועס על עצמו. רותח. למה הוא לא
אוהב אותה כמו שגבר אוהב אשה לעזאזל? מה הוא יכול לבקש יותר
מזה.

"תיזהר אתה כמעט נשכת אותי, מה קרה לך?"
"אני חשבתי על משהו אחר אני מצטער."
זה לא הפתיע את ליאת, היא רואה את אותם זרעים שהוא רואה. ובכל
זאת היא נשארת, כמו נוסעת ברכבת אל התרסקות ידועה מראש. אולי
משהו באינטימיות שנקרמת בינהם ישכנע אותו לאהוב אותה כמו שהיא
רוצה. אולי היא תרשים אותו כל כך ביכולת שלה להקשיב והזדהות עד
שייפול בין זרועותיה. ובכל מקרה היא אומרת לעצמה שכל כך מרתק
לה איתו שהיא לא רוצה לאבד אתה בגלל שהיא פוחדת ממה שעתיד לבוא
אם בכלל.