תן לי לדבר אליך רגע מקרוב, מבלי שתברח ולא תרצה לשמוע, מבלי
שתעדיף להתעלם. אתה מתחמק, תמיד לא מוכן לדבר, לא מוכן להקשיב.
כן, זאת הדרך שלך לחיים קלים יותר. אך בדמיוני, אתה כאן לידי,
ותקשיב לדבריי בין אם תרצה ובין אם לא.
אני יודעת שקשה לך, קשה גם לי אף יותר. אני יודעת עד כמה אתה
מבולבל אך לפגוע בי זה לא הפתרון.
אתה חושב שאם תרחיק אותי ממך זה יקל? אתה חושב שתוכל להופיע
שוב בחיי ולערער אותם כשיתאים לך, כשלא תוכל להלחם ותזדקק לי
למלא אותך בכוח מחודש? אתה חושב שכשתרצה אני אהיה שם בשבילך,
כולי שלך? אתה חושב שתוכל לגרום לי לבכות ימים ולילות בגלל
שאינך מעז לענות, בגלל ששוב ברחת לי?

אתה צודק.

אבל אינך יודע שלבי נקרע כל פעם מחדש כשאני איתך ולא רוצה
שהדקות יעברו כי יודעת שאחרי שתקבל סיפוקך ממני תבין שוב כי זו
טעות ותעלם. ואני אשאר עם הבור בלב. מחכה לך שתשוב לזרועותיי.
מחכה ששוב תגיע למצב בו אתה זקוק לתמיכה,זקוק לאהבה ותגיע
אליי. רק אליי תבוא כי תמיד תדע שאצלי תמצא אהבה, שאני תמיד
אקבל אותך, שאני תמיד אדאג לך ולעולם לא אסגור את דלתי בפניך.
כי לעולם לא  אוכל. רק איתי אתה יודע שהמשחקים האלו מותרים כי
אני חזקה, כי אני שורדת בלעדיך ושורדת איתך. אבל אתה לא יודע
על הלילות בהם מקללת את עצמי שוב ושוב כשמחכה להודעה ממך. אינך
יודע עד כמה שונאת את עצמי על כך שמקבלת אותך עדיין ובכל פעם
מחדש למרות שיודעת שתלך, על כך שיש בי תקווה שאתה אוהב אותי גם
ויום אחד תשאר.
מודעת לטפשותי ושלעולם לא תהיה שלי. אבל מוכנה לחכות ומוכנה
לקבל אפילו את הרגעים הקטנים האלה, המעטים ביחד שבאים ונותנים
לי חמצן להמשיך לחיות. משפילה את עצמי עד עפר אבל רק בפניך. רק
איתך אני ערומה כולי ונופלת לתוך עומק עינייך. ובכל פעם מחדש
מבטיחה לעצמי כי לא אקבל אותך שוב.
כל פעם מבטיחה כי זו האחרונה אך בלב עמוק יודעת שבחיים לא
אוותר עליך. אינך מודע לגודל אהבתי. אינך מודע לכלום. אני מנסה
להבין מה עובר בראשך וכיצד אתה מעז לפגוע בי באופן האכזרי הזה?
האינך מרגיש כלפי מאום? אם כך מדוע אתה איתי? הרי שנינו
מסתכנים במערכת היחסים הזו. שאני אפילו לא יודעת כיצד להגדירה.
אז למה אתה תמיד בא אליי? אני יודעת שתוכל למצוא משהו יותר
מבוסס יותר אמיתי במקום אחר. אז למה אתה בא רק אליי? או שאולי
איני היחידה? אני יודעת שאין בעולם אשה שתאהב ותקבל אותך כמוני
עם הכל למרות הכל. אין נערה שהייתה מעזה כמוני לאהוב אותך ולתת
לך כל מה שיש לנערה להעניק, כל מה שנתתי.
אז למה שוב נעלמת? למה אינך פה? למה אינך עונה? למה אינך כותב
לי ושואל לשלומי? למה אתה שורף לי כל טיפת כבוד שהייתה לי?

למה אתה נמצא בחיי כערימה של שקרים וכאב?
למה אתה נמצא בלבי כחופן של אהבה ללא גבול?

רק תענה אך גם זאת לא תעשה כי עכשיו נעלמת שוב אז אני אחכה
שתשוב.