הקשיבי,
הקשיבי שוב כעת
לקול הרוח הבוכה.
הלילה,
שוב אפול,
אל תוך החשיכה.
כוכב צפון זוהר,
שמע
בקשתי.
איני רוצה
איני רוצה
ללכת
וכמו שעון ארור
שלעד אינו עוצר
איני יכול להישאר
זה לא חייב להיגמר שוב כך
זה לא חייב
להסתיים כך שוב
להרגיש כל-כך
כל-כך כואב
וזה כל-כך פשוט
כשנתראה,
כשנתראה שנית,
נהיה כשני זרים.
אל תוך האפלה,
אני הולך,
אל תוך החשיכה.
אחזי בי שוב
עוד פעם,
עוד פעם אחרונה.
זה קר
זה קר כל-כך.
ואז יש רק דממה.
כמו שני כוכבי מרום
שפעם למיליון
נפגשים במסלולם
היה או לא היה?
כעת יוכלו לומר
רק אלוהים והשטן. |
