היא:

אהובי הלך,
לא עוד ישכב במיטתי.
הוא עזב עם שחר,
חמק מתוך ביתי.

והוא עוד כה צעיר,
איכה ילך לתור-עולם?
מלאכי מרום - שמרו עליו,
מפני שדי הים.

הלך לצוד אוצרות,
כדי לקנות בם את ידי.
טיפש, הלא ידע?
שלו לעד - ליבי.

"חזור אלי
ולו ליום"
אך הוא הלך לעד,
ולא נפרד אף לשלום.

הוא בסירת מפרש,
הפליג אל תוך הים,
למצוא את גורלו,
הוא לא ישוב עוד לעולם.

הוא היה קץ אהבתי,
הגדולה, האחרונה.
הרוח שרה את שירו,
אלת גורל אמרה דברה.

בחלומי יחזור אחר,
כולו אפל - כולו בוער.
וכשישוב איני עמו,
והוא לכן קודר.

אני עומדת על החוף,
וצופה הרחק - אולי אני טועה?
אולי הוא עוד ישוב?
ישוב בלב שוחק?

ושיערי הרך רוקד ומתבדר,
אותי ראה אחר,
פוסידון,
(אל-הים) המר.

קפצה היא מהמצוק?
או גל-ידו אותה חטף?
את זיו דמותה - איש שוב לא ראה,
בין שוכני על-חוף.

הוא:

לשווא תשוט ספינה,
עמוסת אוצרות,
תשוט בחזרה,
תשוט שוב לביתו.

על הגשר - קברניט,
עומד כמו חצוב מצור,
עורו צרוב רוחות,
בארובת עינו - זוהר ספיר.

במפרשים כולם,
נושבים שדי הים,
שבויים לרצונו,
בטבעת החותם.

מתחת לדגל מתבדר,
שתי עצמות צלובות,
וגולגולת מחייכת,
בתוך חלל שחור.

שנים רבות אבדו לו,
על כל אחת - "תרם" קניין,
אנקול ליד שמאלו,
ורגל עץ לו למשען.

איש לא עוד יכירו,
שונה הוא לעולם.
אך שם בפנים - בתוך ליבו,
אותו שיר נושן - עוד לא נדם.

ובעינו שעוד נותרה,
בוערת אש ליבו,
ובתוכה זוהרת רק דמותה,
אליה - שם דרכו.

נתיב של אש הותיר,
בין האיים בים.
בנה לו צי כביר,
לחצות את העולם.

ימים שבעה הפריד,
עד שמצא כיצד,
לחזור שוב לביתה,
לחזור שוב למיצר.

כלבים-שוטים ונבלים,
גזלו את נעוריו.
רוזנים וכוהנים,
לקחו את כל אשר נחשב.

אך הוא כמו סופה,
כסערה של איש אחד,
בחרב אש שלופה,
בממלכתם חצב.

ארזים גבוהים,
סרג באזובי הקיר,
בספינה של מלחמה,
ערים שלמות הבעיר.

עמוס לעייפה,
הוא שט שוב לביתו,
עבור אותה אחת,
שליבה בנשמתו.

המגדלור מאיר,
זוהר באפילה,
על חוף שומם עזוב,
וחורבה - שהיא חידה.

לשווא יזיל דמעה,
מעינו היחידה.
לשווא יקפוץ אגרוף,
על אהבתו האבודה.

כרוח רפאים,
ישוב לבד אל תוך הים,
לרדוף את החיים,
על טיפשותו - של נער תם.

ובימים כסופים,
בהן שרות הסירונות בערפל,
תנשוב הרוח שוב,
אותו ניגון כובל.

ספינה של רפאים,
תחצה שוב את הים.
פיראט עם עין ספיר,
התר ימי-עולם.

מנמל למגדלור וממיצר אל חוף,
אחר הדי קולות כה רחוקים,
הוא שט אל האינסוף,
מודרך ממעמקים.

וכל ספינה אשר יפגוש,
ישלח למצולות.
וכל מלח אשר יטבע,
ישביע לה למסור שלומות.

תשוקת ליבו המר,
ותקוותו היחידה,
שבגלגול הבא,
ישאר הוא לצידה.