[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריק שין
/
אהובת הפיראט

היא:

אהובי הלך,
לא עוד ישכב במיטתי.
הוא עזב עם שחר,
חמק מתוך ביתי.

והוא עוד כה צעיר,
איכה ילך לתור-עולם?
מלאכי מרום - שמרו עליו,
מפני שדי הים.

הלך לצוד אוצרות,
כדי לקנות בם את ידי.
טיפש, הלא ידע?
שלו לעד - ליבי.

"חזור אלי
ולו ליום"
אך הוא הלך לעד,
ולא נפרד אף לשלום.

הוא בסירת מפרש,
הפליג אל תוך הים,
למצוא את גורלו,
הוא לא ישוב עוד לעולם.

הוא היה קץ אהבתי,
הגדולה, האחרונה.
הרוח שרה את שירו,
אלת גורל אמרה דברה.

בחלומי יחזור אחר,
כולו אפל - כולו בוער.
וכשישוב איני עמו,
והוא לכן קודר.

אני עומדת על החוף,
וצופה הרחק - אולי אני טועה?
אולי הוא עוד ישוב?
ישוב בלב שוחק?

ושיערי הרך רוקד ומתבדר,
אותי ראה אחר,
פוסידון,
(אל-הים) המר.

קפצה היא מהמצוק?
או גל-ידו אותה חטף?
את זיו דמותה - איש שוב לא ראה,
בין שוכני על-חוף.





הוא:

לשווא תשוט ספינה,
עמוסת אוצרות,
תשוט בחזרה,
תשוט שוב לביתו.

על הגשר - קברניט,
עומד כמו חצוב מצור,
עורו צרוב רוחות,
בארובת עינו - זוהר ספיר.

במפרשים כולם,
נושבים שדי הים,
שבויים לרצונו,
בטבעת החותם.

מתחת לדגל מתבדר,
שתי עצמות צלובות,
וגולגולת מחייכת,
בתוך חלל שחור.

שנים רבות אבדו לו,
על כל אחת - "תרם" קניין,
אנקול ליד שמאלו,
ורגל עץ לו למשען.

איש לא עוד יכירו,
שונה הוא לעולם.
אך שם בפנים - בתוך ליבו,
אותו שיר נושן - עוד לא נדם.

ובעינו שעוד נותרה,
בוערת אש ליבו,
ובתוכה זוהרת רק דמותה,
אליה - שם דרכו.

נתיב של אש הותיר,
בין האיים בים.
בנה לו צי כביר,
לחצות את העולם.

ימים שבעה הפריד,
עד שמצא כיצד,
לחזור שוב לביתה,
לחזור שוב למיצר.

כלבים-שוטים ונבלים,
גזלו את נעוריו.
רוזנים וכוהנים,
לקחו את כל אשר נחשב.

אך הוא כמו סופה,
כסערה של איש אחד,
בחרב אש שלופה,
בממלכתם חצב.

ארזים גבוהים,
סרג באזובי הקיר,
בספינה של מלחמה,
ערים שלמות הבעיר.

עמוס לעייפה,
הוא שט שוב לביתו,
עבור אותה אחת,
שליבה בנשמתו.

המגדלור מאיר,
זוהר באפילה,
על חוף שומם עזוב,
וחורבה - שהיא חידה.

לשווא יזיל דמעה,
מעינו היחידה.
לשווא יקפוץ אגרוף,
על אהבתו האבודה.

כרוח רפאים,
ישוב לבד אל תוך הים,
לרדוף את החיים,
על טיפשותו - של נער תם.

ובימים כסופים,
בהן שרות הסירונות בערפל,
תנשוב הרוח שוב,
אותו ניגון כובל.

ספינה של רפאים,
תחצה שוב את הים.
פיראט עם עין ספיר,
התר ימי-עולם.

מנמל למגדלור וממיצר אל חוף,
אחר הדי קולות כה רחוקים,
הוא שט אל האינסוף,
מודרך ממעמקים.

וכל ספינה אשר יפגוש,
ישלח למצולות.
וכל מלח אשר יטבע,
ישביע לה למסור שלומות.

תשוקת ליבו המר,
ותקוותו היחידה,
שבגלגול הבא,
ישאר הוא לצידה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מלפפון-

יותר ארוך

או יותר ירוק

?















(ברור שיותר
ירוק, אורך הוא
רק לאורך אבל
ירוק הוא גם
לרוחב)


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/05 9:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק שין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה