חשבתי ששכחתי,
חשבתי שהמשכתי
אך עודי מחזיקה
בקצוות הפורצות מגרוני
כאבן תקועה כשרק שאגה
חזקה תרעיד האדמה
ותמוטט אך לא תעצור את לשוני

יכולת ליטול באשמה
ולגאלני מיסוריי
יכולת להושיט יד לעזרה
במקום לדרוך על רסיסיי
יכולת לראות את הדמעות
הבלתי נראות,
לשמוע הזעקות השקטות
שבקעו ממחשבותיי המאשימות
בעודן טריות ובתולות
יכולת עוד אז להספיק לקבור הרגשות
כל זאת יכולת ובמקום זאת
בחרת לא לקרוא
זעקותיי מבין השורות

אתה אשם שלא דיברת
אשם שהרגשת ולא אמרת
אשם שברחת ולא התמודדת
בידיעה שצפית מרחוק והמשכת
אשם שקרעת את אנוכי לחתיכות
הצפת הרים שלמים מורכבים
משכבות של שנאה ונקמות
אשם שירית לאוויר ולא פגעת
תפסת רגליים קרות ולא קפצת
עברת עבירה ולא נתפסת
אשם שראית הכל מהצד-
כל כך אשם!
עד שזמנך הגיע וגזר דינך הוחלט:
גם אתה כמו אנוכי, גזר  דינך לבד!