אנה צעיר / לאה |
מהבהבים, מחולקת בין ידיים,
שלל צבעים תמהוניים.
ומי ידע שגם בלילה
עוד חיפשתי מלונה,
להניח את ידי הצידה,
מבקשת נחמה.
והנה ראשי נדם,
לילה מבורך, אף ציוץ עוד לא נשמע
כמו אישה שמתלבשת
עת יוצאת שבת ברוכה.
והלילה לא קריר ולא נעים
הוא נאטם כמו חור בטיח
והעכברים כבר לא יוצאים
לשחק בלי משתתפים,
משחק שכבר סופו ידוע,
נדמו לילות
לעת ימים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|