New Stage - Go To Main Page


היגון שלה התבטא בחוכמה שנפלטה ממנה,
איש מעולם לא הצליח להסיר ממנה את הוילון השחור שעטף אותה,
מדי פעם מצאו בו חורים קטנים והציצו פנימה אך היא תמיד תפרה
אותם מחדש.

יום אחד הכריזה על הרמת הוילון, כסמל לחיה החדשים שיצרה
לעצמה,
שם נוצץ, כותרת חדשה ובשבילה זו התחלה,
היא עמדה על הבמה וברגע שהקהל שתק והפסיק בבקשותיו להדרן
שלא החל עדיין
והחלה לדבר...

בין האנשים וההמון הוא צפה בה ממרחק בטוח ושמר עליה
על כל תנועותיה שלא תפגע ולא תפגע...
חייך ובכה.
כסיימה לשאת את דבריה ומחיאות הכפייה נשמעו ברקע,
שמה לב במתרחש אך כבר היה מאוחר מדי ונותר לה
רק צילו...





עמדה שם,
חייכה בעודה מאזינה בשנית למחיאות הכפייה,
חיוך צבוע חיוך כנה.
הביטה להם בעיניים בעוד הם קמים וחולקים לה כבוד,
והיא מחייכת.

עומדת שם ומחייכת לה בשלווה גמורה,
הם מתחילים להתבלל, הרוגע שלה החיוך הזה שלה מתעתע.
ירדה מן הבמה והתשואות עדיין לא פסקו,
בעודה צועדת במדרגות חיפשה אותו, אך לא מצאה.

היא הרגישה אותו שם ידעה שהוא איתה, אך לא שם כעת גם את צילו
היא לא ראתה,
רק תחושה חזקה שליוותה אותה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/7/05 6:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליו אנדרסקור לין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה