ואני יושב וצוחק...
כי זה הצחיק אותי...
כי זה הלחיץ אותי...
כי זה הפחיד אותי...
כי זה גרם לי לחשוב.
על צחוק היסטרי שמעתם?
תופס ת'בטן, מנגב דמעה...
רטוב.
על מה הדמעה?
זאת לא דמעת צער...
זאת לא דמעת כאב...
זאת לא דמעת שמחה...
רטוב.
מה היא חשבה לעצמה, החוצפנית, כשיצאה?
ואני יושב וצוחק...
מצחיק זה לא!
כל דבר אחר, רק לא מצחיק...
אך אני לא מצליח לעצור,
כי יש הרבה גופות לקבור,
ולא הצלחתי לעזור,
רק לצחוק,
רק לצחוק,
רק לצעוק,
זה מה שנשאר,
כי הגבול פתאום נשבר,
בין הטירוף והשפיות,
האם על זה שווה למות?

את החיים אפשר למחוק,
זה לא גורם לכם לצחוק?