אני שונה.
מתי זה קרה?
לא יודע...
אבל אני אחר.
מוזר... מוזר להרגיש פתאום שאני לא חלק מכולם, שאני בולט...
פתאום מתעוררות להן פאראנויות...
"אם אין לך פאראנויה זה עוד לא אומר שלא עוקבים אחריך."
פתאום כל מבט הוא עוין...
פתאום כל מילה היא פוגעת...
פתאום כל אינטונציה היא צינית...
פתאום כל רגש משאיר צלקת.
באור יום אני מושך תשומת לב.
בחושך אני בודד.
בדמדומים אני מפוחד.
ולא, אין לי קרניים, לא הצמחתי זנב ולא שיניתי צבע...
אבל משהו...
משהו...
מהו השתנה.
"הרי מה זה משנה,
 האם השוני,
 הוא בכיצד אני רואה את העולם,
 או כיצד העולם רואה אותי,
 כל עוד ההרגשה היא אותה ההרגשה,
 מבחינתי."
מוזר...
מוזר להרגיש בודד גם בין קהל...
מוזר להרגיש שונה בין דומים...
מוזר להרגיש נרדף גם כשכולם אפאטיים...
מוזר.
אחר.
שונה.