פנימה.
פותח את הדלת ונכנס.
צר.
הקירות לוחצים עלי... אך אני ממשיך.
כתפיי מרחיבים את המעבר, הראש מתחכך בתקרה, ידי מגנות על פני.
חם.
חם ולח.
אני מזיע.
מנגב את הפנים.
ממצמץ.
ממלא חזה באוויר.
ריח מוזר... אני מריח אותו... אני מכיר אותו... עוצם את עיניי
ומחייך.
אני מרגיש בבית.
מתיישב ונשען עם גבי על הקיר, מתלכלך לחלוטין...
אבל זה כבר לא משנה.
קשה לנשום...
מזיז את השיער מהמצח וקם.
צעד אחר צעד אני חודר יותר ויותר עמוק.
מה מחכה לי בסוף?
זה לא משנה...
אני הולך...
פנימה.