|
פנימה.
פותח את הדלת ונכנס.
צר.
הקירות לוחצים עלי... אך אני ממשיך.
כתפיי מרחיבים את המעבר, הראש מתחכך בתקרה, ידי מגנות על פני.
חם.
חם ולח.
אני מזיע.
מנגב את הפנים.
ממצמץ.
ממלא חזה באוויר.
ריח מוזר... אני מריח אותו... אני מכיר אותו... עוצם את עיניי
ומחייך.
אני מרגיש בבית.
מתיישב ונשען עם גבי על הקיר, מתלכלך לחלוטין...
אבל זה כבר לא משנה.
קשה לנשום...
מזיז את השיער מהמצח וקם.
צעד אחר צעד אני חודר יותר ויותר עמוק.
מה מחכה לי בסוף?
זה לא משנה...
אני הולך...
פנימה. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.