אני עומד על הקצה...
כן, כאן זה קצה העולם.
מאחוריי עולם ומלואו ומלפניי תהום עפוף ערפל.
כה דק הוא הגבול בין האור והחושך, בין האהבה לשנאה, בין החיים
והמוות...
רק צעד.
צעד אחד.
צעד אחד קטן.
צעד אחד קטן והכל ישתנה.
האמנם אחרי צעד קטן זה תהיה לי בחירה בין גן עדן וגהנום?
מסתכל אחורה.
לא.
לא מאמין.
אני חושב שכבר עשיתי את הצעד בעבר ונשלחתי לגהנום שלאחרים הוא
המציאות.
אז מה עוד צעד אחד קטן ישנה?
מה תהיה הבחירה שלי הפעם?
תופס את הראש עם הידיים, נועץ אצבעותיי בשערות, הציפורניים
שורטות את הקרקפת...
אני הרי לא מפחד יותר מכלום... אז למה ההתלבטות?
תמיד חשבתי שכאשר המצב גרוע ולא יכול להחמיר, הכל יכול רק
להשתפר... אופטימיות מיותרת.
לא שווה, לא משתלם, לא מתאים לי.
נו, קדימה... נשימה עמוקה... עוצם עיניים...
למה הן לא הולכות?
מנגב דמעה.
מסתבר שאין זה גורלו של פחדן לעשות החלטות שכאלו.
כנראה שהעתיד יצטרך לחכות...
בינתיים אני חוזר להווה...
לגהנום...
צוחק...
הבדל של צעד אחד... רב'אק!!! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.