אני מסרב להפנים שזה עלול להגמר...
"לכל התחלה תמיד יש סוף"
מי קבע שזה כך? למה כל הדברים הטובים סופם להגמר והדברים הרעים
רק מצטברים?
"כל סוף הוא התחלה של משהו אחר"
אחחח... אחחח...
מילים יפות.
אך האם זה כך?
טוב לי כאן...
טוב לי כך...
אני לא רוצה שזה יגמר...
מסתכל אחורה...
לא להתחרט, הבטחתי לעצמי שלא אתחרט על כלום...
המלחמה האינסופית בין הרגש וההגיון.
הרגש צועק, בוכה ובועט מבפנים, מסרב להפנים.
ההיגיון מרגיע, מלטף על הראש, מנסה לשכנע.
המאבק המתמיד בין האופטימיות לפסימיות...
בסוף זה תמיד מגיע לפטאליות.
נו אז מה?
פטאליות היא הרי גם כן סוג של אופטימיות.
איך שאני אוהב צבע אדום...
הרבה, הרבה אדום...
קר לי.