השמש עלתה והאירה... והעירה... אך אף אחד לא התעורר.
רגע רגע רגע...
מה קורה פה?
אני רואה אנשים, אנשים השוכבים וכאילו רק ממתינים לעליית השמש
על מנת לפקוח את עיניהם לקראת היום החדש.
אך עדיין אף אחד לא התעורר.
אני לא מבין.
הי, אנשים, מה יש לכם?!
תתעוררו!
שניה אחת...
מה זה...?
מישהו חוץ ממני שומע את הצליל הזה...?
מה, מה הוא מזכיר...?
בכי!
בכי של תינוק...
למה שיבכה לו תינוק בבוקר כה יפה?
ששש... אל תפחידו אותו...
בוא, בוא אלי... לא רוצה, למה?
ומי זאת האישה שאתה מחזיק בה?
שניה...
האישה... האישה לא נושמת ואתה בוכה...
ששש... הכל בסדר... הכל בסדר... בוא, בוא אלי.
אמא כבר לא תלך לשום מקום... ולך עוד דרך ערוכה לפניך.
בוא איתי אל הזריחה, אל השמש, אל החיים, בוא איתי אל גורלך.
ואתם עיצרו!
אל תמהרו להפנות מבטכם, תעצרו ותתבוננו...
"אתמול מוקדם,
 מחר מאוחר,
 עכשיו זה שניה,
 הזמן כבר נגמר..."
אנחנו העתיד, הם העבר.
אל תבכה.
לעומתך גם אני חלק מהעבר...
חחח... תראה, דמעה. הייתי בטוח שמזמן שכחתי איך זה לבכות... אך
לא.
מבט אחרון וזהו, די. בוא, אנחנו הולכים מכאן.
אתם באים?