נבלעתי בשפל...
המים באו ובלעו את מה שנשאר ממני... המים המלוחים שורפים את
הפצעים הפתוחים...
לא היה הרבה...
"חתיכה לו,
חתיכה לה,
חתיכה לקצין,
חתיכה לשכנה..."
כל אחד לקח קצת, נגס והלך לדרכו.
דיממתי.
"אני רוצה להיבלע בחושך,
האור חזק ומעלה דמעות,
חיים - במה, אנחנו שחקנים,
אך עבורנו מי בוחר דמויות?"
מעדתי, אך קמתי והמשכתי ללכת, בכל פעם מחדש מתייצב על רגליי
וחוזר למסלול... דוהר קדימה... עוקף ונעקף... נוגס וננגס...
דיממתי.
בהתחלה זה היה מפחיד, מפחיד וכואב. עם הזמן הבנתי שאני אוהב את
הכאב. אוהב אותו בכל לבי ונהנה ממנו.
בואו, תנגסו בי, תגרמו לי כאב!
נבלעתי בשפל...
המים באו ובלעו את מה שנשאר ממני... המים המלוחים שורפים את
הפצעים הפתוחים...
לא היה הרבה.
לא נשאר כלום.
דיממתי. |
