צלצול פעמונים.

מנדנד בראשי ומחייך...
כן, כן, צלצלו, תזכירו לי שאני זר על אדמות אלו.
גר בין נוכרים.
יהודי בין גויים.
בהיר בין כהים.
מיישר את התיק על גבי ומושך ברתמות.
קדימה, הדרך עוד ארוכה והשמש כבר שוקעת.
גבי כואב, רגליי שחוקות, פניי שרופות אבל לבי שר...
פתאום גיליתי לתדהמתי שאני מזמזם את מנגינת הפעמונים...
נופל על ברכיי ומרכין את ראשי.
האם קרה כאן אסון או שאני סתם מתאים את עצמי לסביבה?
קדימה, קדימה, צריך לקום.
אז מה? אלה רק פעמונים...
זה לא מה שהם מסמלים... לא מה שעושים מהם...
זה רק ברזל מכה בברזל...
קם על רגליי וממשיך ללכת, מזמזם לי מנגינה כה פשוטה.

צלצול פעמונים.