|
שוב שעה חולפת מתעלפת מתקלפת
הדקות מזדקקות לא שנויות בבליל הזעף
מסביב רוקעים רועים המוסיקה נואפת
עלס ניגונים קשוחים ובאנג'ו ברקיעת מגף
אני מודיע הסתיימה שעה ועת ללכת
קמט מסתמן מעל האף
גבות מתרוממות תחושה של סוף כפוי הדם סמיך שוקע
מי הוא מי ומי היא לי אחד כבר לא יודע |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.