ואנחנו הולכים במהירות.
וכשעוצרים סופסוף, אז אתה לוקח בקבוק ירוק-זית, שקוף, ומנפץ
אותו חזק על הקיר. יש לך חיוך מטורף על הפרצוף שלך, שמזעזע
אותי.
ככה אתה אוהב את זה.
תמיד הרסיסים פוצעים אותי, ביד או בצוואר או בירך העירומה שלי,
ואז יורד לי קצת דם ואתה מיד מתחיל לבכות וללטף אותי. להריח
אותי ולהעביר לי צמרמורות בכל הגוף.
אני אוהבת לדמיין שאני מורחת עצמי על קיר ונבלעת בו, ושאז אתה
בא ומנפץ עליי בקבוק (ירוק-זית. שקוף). אתה נסדק עם כל בקבוק
מנופץ, ואני - עוד ועוד משתוללת, נטרפת על ידי הזכוכיות
שמרחפות באוויר.
ורק אתה, רק אתה, אומר לי, וחושב לי, ועושה לי.
ומעל לכל, רק אתה, רק אתה, תמיד מוצא לי בקבוקים חדשים לנפץ.
לך. |