רינה אלט / אין פרפרים |
רק שלדים מהלכים,
ומתים זרוקים
שם אפשר לראות.
אין פרחים
ואין גם צבע.
הכל נבל ונהפך לשחור.
ונשמע שם קול אם זועקת,
שוולדה בידיה מת מרעב.
ונשמעת שם דממה כואבת,
כל רגע קט.
ואין יותר צחוק של ילד,
המשחק תופסת בגן.
כי הפרפרים הלכו מהגטו
ולקחו עמם את כל הטוב מהעולם.
הם השאירו רק עצב ופחד
וגעגועים לעולם,
שנעלם מבעד לענן עשן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|