אני סובל מדיכאונות שמדכאים לי ת'חיים
אני שונא שאנשים, מאחורי הגב מלכלכים
אני שונא לעמוד פנים פנים אל מול פנים
ונשבר לי כבר הזין, להיות הבדיל התמים
בתוך מערכה אחת גדולה, שקוראים לה החיים
שמנסה למצוא ת'דרך, מהתחלה עד יום הדין
אני כועס אני עצוב, אני אוהב ואז שונא
אני לא המגה גבר, שלא נשבר-מודה!
אני מודה (מלשון תודה) לאנשים, שהביאני עד היום
אבל איפה הם עכשיו? בטח כבר הלכו לישון
כי כשאני נשאר בודד ומשתעמם לעצם
מחפש בכל פינה, את המושיע-את האקשן
כי כשאני נשאר לבד, וזה מתוך רצון וכוונה
אז אין לי טענות, נשאר-ברירת מחדל ברירה
ננעל כמו טירה, אין יוצא ואין נכנס
שם על כולם מעכשיו, לא יותר מפאקין פס

נמצא בתוך המערכה של החיים כמו בדיל
דברים קשים שסיימתי, כל אחד מכם רק עכשיו מתחיל
כי כשאני מטיל קוביית מזל עם ציפיה גבוה
זובי על מזל, כי הוא אף פעם לא שינה

ממשיך להתקיים מחרא דל של אנשים
כי כשאני אוכל אותו מהם, הם נראים די נרגשים
מה הם לא מרגישים? מה אין להם חיים?
עכשיו בטח שעיר לעזאזל בזיפו מוצאים?!
יאללה טוסו לי מהעינים, לפני שאני שולח פיצוצים
כי דיבור כבר לא הולך, אז מספיק עם סיפורים
אין לי כוח לאיים, על אנשים קטנים מדי
אין לי כוח ללכת מכות, אז מתי זה ייגמר מתי?
יאללה חלאס די, כבר נשברתי כמו גל
ותהיו רק בטוחים שזה לא בגללכם בכלל
וכולם תמיד יודעים שעגול הוא הגלגל
כי פעם אתה סופר הירו ופעם רק בנאל
עליי חל, מה שלא הוליד הטל
יש לי יד טובה, וזה לא קשור בכדורסל (כאילו, שאומרים בכדורסל
יש לך יד? זה כאילו אתה קולע טוב )
לא מביט לאחור, אבל גם לא מביט קדימה
כמו חיל בצי קרבי, שהולך לבכות לאימא...


פזמון