"שלח אותי מתוך צער מלאכיי, שלח אותי מעל אדמת אבותיי. דמעות
רבות מדי זלגו מעיניי, דמעות רבות מדי חדרו אל תוך לבי!
מתוך צללי נשמתך, מתוך צללי נשמתי, אמרי לי מה הדרך לטהר את מה
שאנחנו. שלחי אותי מעל פנייך, שלחי אותי מעבר לערפל של כאב
ודם, כי אין עוד דרך לשוב למה שאנחנו. בתוך דמי ודמך, בתוך
זכרונותיי השקריים, מצויה התשובה. מצוי הפתרון לסיים הכל. האם
את מבינה, האם את רואה את מה שאני רואה?
מתוך צחנת לבי ההולך ונרקב, מתוך צחנת לבך המכוסה ורדים, נשמעת
הקריאה היחידה שאינה פוסקת. האם תאמיני בשעת קודש זה, או
שתברחי שוב לצללי אלוהייך?"

'ונוס, שבית את לבי!
לעולם לא אוכל לוותר, אך לעולם לא אוכל להילחם. מעולם לא הבנתי
מה נותר לי לעשות כנגדך. מעולם לא הבנתי מי אני באמת!
האם כל מה שנותר לי הוא לנסות לברר מהי הדרך הנכונה, או שעליי
לחבור אלייך בסיוטי המחר???
דמעות רבות מדי זלגו, דמעות רבות מדי יזלגו. הזמן שלי התחיל
כבר מזמן, אך הוא יסתיים ביחד עם פתיל חיי. האם את מבינה את זה
ילדונת, האם את רואה זאת ילדונת?
השמיים יבערו גם הלילה, השמיים יבכו גם הלילה. כוכבים רבים מדי
זורחים על פני האדמה, כל כוכב מייצג חלום, תקווה, רצונות
לעתיד. אך אין הם מסוגלים להגן עלינו מפני אפית האדם שממתינה
לנו במקומות החשוכים שבין לבין.'

אין דבר כזה סתם!
מתי תביני שאין דבר כזה, לכל דבר יש סיבה!
שעמום, שנאה, בורות, טפשות, אמונה עוורת!!!
לכל דבר יש סיבה, כמו שלכל דבר שיש בו חיים, יש בו את האפשרות
להרוג אותנו. האם את מבינה מה זאת אומרת?
האם כל הלילות נחיה בצללי האימה מפני האויב שכבר מזמן הכנענו,
או שנתחיל להילחם כבר ברעל שזורם בתוכנו? אני לא מוכן לוותר,
או שאני כבר ויתרתי, אני לא יודע! אמרי לי את האם את מוכנה
להרים את הזמן ממסלולו ולשנות את הכיוון של גורלנו החתום בדם
לפני שניפול מהצוק...