הלב.... והראש.... והעין.... ואני.... ואתה... ואת....
ואשליה.. אחת, גדולה כמובן.

ושוב... שוב מה?
שוב אני... זה מסתכם רק בי... ובלב שכואב ופועם לפעמים ללא
מטרה לפעמים הוא פועם על מנת לפעום, על מנת שמתישהו יוכל לפעום
ולדעת למען מה....

ושוב אני... והראש,הראש שכואב... כואב מאד... כואב עד שבא
לבכות - לא סתם לבכות ,לבכות מכאב... אבל אני לא בוכה! אני
מזיל דמעה או שניים,והרבה מאד ריר.. אבל אני לא בוכה,את הדמעות
אני שומר לאהבה. או שהדמעות שומרות את עצמן לאהבה? כן,כשאני
חושב על זה הפעמים היחידות שבהם בכיתי היו כאשר לא יכולתי לממש
את אהבתי...

והעין... מה איתה? היא רואה... ולא רואה.... רואה  אבל לא רוצה
לראות, כלומר אני לא רוצה לראות, אני רוצה לישון מבלי לישון,
אני רוצה מצב של רוגע.... עד שהלב יפסיק לפעום, יפסיק לפעום
בשביל מחר.. ויתחיל לפעום בשביל עכשיו...

ואתה.... אתה.... אותך אני אוהב, כן, אוהב... כי אתה לא תגרום
לי לבכות, לא מעצב בכל מקרה...

ואת... גם אותך אני אוהב,כן, אוהב.. רק שאני לא יכול להגיד
למה.... וזה כל כך יפה שאני לא יכול להגיד למה, אני פשוט
אוהב.

ואשליה... גם אותך אני אוהב.... ורק לך לא צריך להסביר
כלום......

אני רוצה לבכות.....
מאד...
אני בוכה....
יש....
יש..
יש אלוהים,יש, יש, הוא בתוכי, יותר מתמיד....