New Stage - Go To Main Page

יאיר ארד
/
10 שנים ועוד 5

כבר 15 שנה שהים זה המקום השקט היחיד בחייו.
כבר 15 שנה מאז שהוא איבד את אשתו ממחלה קשה ומאז חייו השתנו.
אנשים חשבו שהוא הפך לבלתי נסבל אבל הם פשוט לא הבינו אותו כי
מאז אותו יום הוא הפסיק להרבות במילים.
בשנה הראשונה לפטירתה של אשתו עוד ניסו לעזור לו, צחקו איתו
ודיברו איתו הרבה, הכל כדי לא לאבד אותו אבל הוא בשלו, מכונס
בתוך עצמו, הולך ונסגר אז פשוט לאט לאט הם הפסיקו להגיע.
כבר 15 שנה שכל בוקר הוא הולך לאותו המזח בו הם שכבו לראשונה,
זה היה המזח רק שלהם ואף אחד לא ראה אותם ולא ידע שהם שם.
כל בוקר היה הולך לשם יושב שם כמה דקות, חופן את פניו בין ידיו
ונושא תפילה השמימה ולאחר מספר דקות פורש את חכתו ודג.
ככה זה כשהדבר היחידי שמבין אותו אלו הם הדגים, הוא טען שהם
היו מעבירים אחד לשני רגשות ומחשבות דרך טלפתיה כי טלפתיה
הייתה הדרך היחידה בה הם היו מתקשרים, הוא בגלל שלא היה לו עם
מי והם כי הם אף פעם לא דיברו.
הוא חשב לעצמו לא פעם כי אם הוא יכול הוא כבר מזמן היה מצטרף
אליהם, אל הדגים, ולמי ששאל הוא היה מספר כי על זה הוא  גם היה
מתפלל, שכבר ייקחו אותו מן העולם כדי שיוכל להצטרף כבר לאשתו.
הוא לא היה יושב שם סתם, ואחת ליום הוא היה מקבל עידוד מהדגים
כאשר דג אחד כל פעם היה מתנדב לעלות בחכתו, כנראה על מנת לשמוע
יותר מקרוב את ספורו העצוב.
שערו הלך והלבין והיה נראה זוהר כהשתקפות על פני המים והיה זה
בעצם מקור הזוהר היחיד בחייו.
כאשר היה תם הבוקר והשמש החלה יוקדת במרכז השמיים היה הוא מקפל
את חכתו, לוקח את הדג, שם אותו בשקית עם קצת קרח, מגלגל אותה
מכניס אותה לצידנית הפיתיונות ויוצא לדרך, הביתה, לבית שלו
ושלה, ולפני שהיה מתחיל את היום הוא היה אוכל את הדג בהנאה
כאילו הייתה זו סעודתו האחרונה.
יום ארוך היה עוד לפניו, כבר 15 שנה מאז הלכה אשתו לעולמה שהוא
מקיים את כל מה שביקשה ממנו בנשימתה האחרונה.
הוא טיפל בגינה המשותפת שלהם ועשה את כל הדברים שהיא אהבה
בדיוק כמו שהיא ביקשה, הוא הלך לפארק לבד כאילו היה איתה, אכל
ארוחת בוקר לבד כאילו היה איתה בדיוק כמו לפני 15 שנה.
לו רק הייתה יודעת שהבן שלהם כבר לא מדבר איתו כי אפילו לו כבר
היה נמאס מלנסות ולדובב והוא העדיף לעזוב את הבית במקום לחכות
ולראות את האבא שלו הולך לו לאיבוד לנגד עיניו, לו רק הייתה
יודעת את זה הכל היה חוזר לקדמותו, אבל בשבילו בן שלא מדבר
איתו היה עוד חלל מבין כל החללים שהיא השאירה.
הוא רצה נורא לחזור ולדבר עם הבן שלו כי זה בדיוק מה שהייתה
רוצה אשתו, אמא שלו.
הוא רצה להתנצל על הכל, לאמר לו שהוא אוהב אותו ושהוא חסר לו
אז הוא החליט לשבת ולכתוב לו מכתב.
הוא ישב וחשב איך להתחיל את המכתב הרי הוא מתכוון לכתוב לו
מילים שהוא לא השתמש בהם כבר הרבה זמן וגם אז זה היה רק
לאשתו.
הרבה דברים הוא לא עשה כבר הרבה זמן כי הוא לא רצה לעשות אותם
עם אף אחת פרט לאשתו, הוא לא נשבע לה שהוא יעשה את זה אבל ככה
הוא הרגיש בלב.
בגלל היותו סגור הוא ריתק הרבה מאוד אנשים והרבה נשים רצו אותו
ונמשכו אליו כי הן חשבו שהוא מסתורי ושהדרך אל הלב שלו ארוכה
אבל ברגע שמגיעים הן יהיו רק שלו, אבל הוא לא דיבר איתן וגם לא
היה מסוגל לשכב איתן כי זה היה נראה בעיניו בגידה אז אף קשר לא
החזיק הרבה זמן.
הוא רצה לספר לבן שלו על כל זה ולבקש ממנו לצאת ביחד לדרך חדשה
בדיוק כמו שאשתו בטח הייתה מבקשת.
הוא ישב ליד שולחן האוכל והתחיל לכתוב.
הוא התחיל לספר לו על כל מה שעובר עליו אבל את זה הוא בטח ידע,
הוא רצה להגיד לו כמה הוא מצטער ורוצה שהוא יסלח לו כי אין לו
באמת אף אחד בחיים חוץ ממנו, אבל הוא הכי רצה לספר לו על
המחלה.
הוא התקשר אליו והשאיר לו הודעה ואחר כך הלך אל המזח כדי לדבר
עם הדגים אולי בפעם האחרונה.
אך לפני זה הוא לא שכח לטפל בגינה המשותפת שלהם ולעשות את כל
הדברים שהיא אהבה בדיוק כמו שהיא ביקשה.
הוא נפרד מכל אותם הדברים שהיו רק שלו כבר 15 שנה, הלך אל המזח
הסתכל אל השמיים והצטרף אל אשתו באותו המקום בו הם עשו אהבה
בפעם הראשונה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/7/05 7:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאיר ארד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה