הכאב שבתוכי שוכן לו עמוק עמוק בפנים,
חבוי, נסתר אך שולח לי אותות וסימנים
להזכיר לי שהוא שם, שהוא קיים
ברגעים שהוא מתפרץ,
הכל מולי מתנפץ
העתיד נראה שחור
אין לאן ללכת, אין לאן לחזור
ואז רצוני הוא רק להיעלם כמו לא הייתי כאן מעולם
לברוח למקום רחוק, אי שם, מעל כולם
ברגעים שאותו כאב הולך ומתגבר
מקווה להרדם ולא להתעורר
או לפחות למצוא עצמי בזמן אחר,
אך שהכל נרגע והכאב שב למקומו האפלולי והקודר
השמש זורחת ויום חדש מתעורר
ממשיכה הלאה כמו דבר לא קרה
חיוכי המזוייף נדבק חזרה
דמעותיי מתחלפות בצחוק לא טבעי,
המתורגל בקפדנות מול ראי
וכל זאת ועוד שלא יעזו לחשוד
שלפני מספר רגעים,
קיוויתי לא להיות יותר בחיים. |
