יום אחר יום, שעה אחר שעה.
הסוף לא מתקרב, ההזדמנות לא מגיעה.
דקה אחר דקה, שנייה אחר שנייה.
זמן עובר כל-כך לאט, ואין כאן חנייה.
הבית כל-כך קרוב, המנוחה כה רחוקה.
העיניים כבר נעצמות, אבל גם שם יש מועקה.

היום מייגע, שרשרת ייסורים.
הרעש לא רוגע, הקולות תמיד חוזרים.
וגם כשהכול נגמר, גם כשהעולם ישן,
המראות עוד מוקרנים, בתוך מגדל השן.
בסרט הזה אין הפסקה והוא כולו מן המציאות,
אך אין לו גם סיום, ואין בו גם שפיות.

אלוהים תעשה שזה ייפסק.
אלוהים תעשה שהכול ייגמר.
אלוהים תעצור את הסרט.
אלוהים אני מתחנן, תמהר.

אך קצרה ידו מלהושיע, וקצרה ידי מלהועיל.
במחשבותיי אני כלוא, ואין מי שיציל.
הסרטים לא יפסקו, העבר לא ימחק.
מעומעם אך לא נשכח, המסתורין המתרחק.
אלוהים תעשה שזה יפסק.
אלוהים תעשה שהכול ייגמר.
אלוהים תעצור את הסרט.
אלוהים אני מתחנן, תמהר.