בתהום שנפער בינינו
מורגשת הקרירות
חורבות שמחה, הדי שיחה
שממה וריקנות
בתהום שנפער בינינו
אבד סיכוי לאהבה
ולא הורגש עוד חום ואושר
אפילו לא תקווה
וכשכמעט נמחק הזכר
והומלכה השכחה
תפסה בכוח את הכתר
דמעה אחת, ברוכה
ועוד מגעגוע
הרבה מאכזבה
מילאו את התהום בן רגע
לחלוחית של אהבה
דמעות רבות, של יום של לילה
הרוו את הצמא
ובאור ראשון של שחר
לבלבה האדמה
פרחי חיוך, פירות של אושר
ריחות נושאי תקווה
משכו לשם את כל מי ש-
חיפש לו קצת שלווה
קשה לומר מתי או למה
אך זאת אדע לבטח
ביום בהיר, בשעת שקיעה
אצא לקטוף לי פרח
ושם אביט ואתבונן
מכל אשר סביב
ואז אפגוש שם את עינייך
סופגות מראות אביב
אומר לך: ראי
הכל שלנו, הכל פרי זיכרון
של אושר וחדוות חיים
של צער ויגון
ואת פתאום תושיטי יד
תאמרי: לווה אותי
איך תכירי כל עץ ופרח
עם מי, אם לא - איתי ? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.