"עונת הרחצה החלה", קרא השלט החלוד שהשקיף tאל הים המזוהם.
שאול כהרגלו אסף את דוכן הארטיקים על גבו והחל את דרכו לכיוון
המסעדה של שמש, להצטייד בארטיקים הראשונים שהולכים להימכר הקיץ
. שאול, איש חוף מנוסה, מזהה ילד צמא מקילומטר תוך שהוא מעמיס
12 קילו ארטיקים ע"ג שהיה חבר שלו מילדות והיה עוזר לו מדי
פעם. גבי, החבר של שאול, היה מוכר ארטיקים גם כן. הוא התחיל
למכור ארטיקים לפני שנתיים כשתחנת המוניות בה עבד פשטה את
הרגל. הצלע השלישית בסיפור היא חן, הבת של גבי, כמו כן הייתה
לגבי עוד בת בשם רחל. שהיא לא ממש צלע אלא יותר אנטירקוט (אם
אתם מבינים למה אני מתכוון) שנכנסת למערכה אחת רק כדי למות.
איזה יום ביוני בשנה שעברה מגיע גבי לשאול, נסער עם דמעות
בעיניים. "תגיד מה קרה?" נענע אותו שאול בחוזקה."זאת רחל", הוא
ענה בקול חנוק מדמעות. "מה קרה? דבר כבר", שאול המשיך לטלטל את
גופו הצנום ונתן לו שתי סטירות לחי, עם כף היד ובחזרה עם הגב .
"ירו בה", הוא כרע על ברכיו ומירר בבכי. "ברחל בתך הקטנה?"
שאול צעק כלא מאמין וחפן את ראשו בכפות ידיו. "ברחל בתי
הקטנה", הוא המשיך מתיפח .
שאול, שהיה אחד החברים הטובים ביותר של גבי והכיר את רחל מהיום
שהיא נולדה, לא ממש ידע מה לעשות כשראה את המצב הקריטי בו שרוי
גבי. אמנם תמיד היה שם בשבילו, אך מקרה כזה המעלה צורך למגע
פיזי אפשרי של תמיכה בין השניים, הציב רף חדש של ציפיות במערכת
היחסים של שני מוכרי הארטיקים. שאול הוציא מגבת מהקלקר וניגב
את דמעותיו שנמהלו בזיעה. "איפה ירו בה?" הוא שאל בחןסר אונים.
"באף." אישוניו של שאול התרחבו בהפתעה. הוא ידע עד כמה האף של
רחל היה חשוב לגבי. למעשה גבי לא היה מפסיק לדבר על האף של
רחל.
"אתה זוכר שהייתי מספר לך איך היינו ישנים ביחד והיא הייתה
נרדמת עם ה-אע"פ ואני הייתי מרגיש את נשימותיה החמות בשפתיי.
זהו, הכל נגמר, גם אם ישתילו לה אף חדש זה כבר לא יהיה אותו
הדבר".

האסימונים של שאול נפלו באחת.  מישהו ניסה לנקום בגבי באמצעות
פגיעה ברחל. אבל מי ירצה לעשות דבר כזה?!
שאול קרא לסימה המלצרית שתביא בירות. כעבור דקות ספורות סימה
הגיעה ואחריה שני מלצריות - ע"י המלצרית הראשונה היה מגש עם
בירות, ע"י המלצרית השנייה היה מגש עם שתי כוסות וסימה הביאה
חמוצים. "הן מתלמדות", סימה הרגישה צורך להצדיק את השובל
שהשתרך מאחוריה. גבי הרים את ראשו וסקר אותן בעיניים חסרות
הבעה. "אפשר קצת בייגלה?" הוא שאל בקול מנומס. "בטח שאפשר",
סימה חזרה על עקבותיה והמלצריות אחריה.
"רחל ראתה מי עשה את זה?"
"לא, זה היה בלילה, אבל החוקר אמר לי שהם מצאו בזירת הפשע רובה
ציד וחפיסת מסטיק עלמה שחסר בה מסטיק."
"כמה כדורים ירו בה?" שאול החל חוקר כמו שרק מוכר ארטיקים/איש
העולם התחתון במיל' יודע.
"אחד", ענה גבי.
שאול אימץ את ראשו וזעק: "הרי זה לא עולה בקנה אחד, לרובה ציד
יש שני קנים, ובכל קנה יש כדור אחד. וגם לא הגיוני שמצאו חפיסת
מסטיק עלמה מלאה, הרי כל טירון בעולם התחתון יודע שצריך  לפחות
שני מסטיק עלמה, כדי להוריד  טביעות אצבע מכלי רצח כל כך גדול
כמו רובה ציד - זה בסיסי."
"איך נ.ב לאחר כל כך הרבה שנים שאתה כבר לא רוצח שכיר", שאל
גבי בפליאה.
"האמת שמעולם לא הפסקתי", שאול פתח את הקלקר והחל מזיז את
הארטיק קולה לכיוון השני, איפה שהיו הקסטות ושאר החלבי, דחף את
ידו ומתחת לכל עמדה דופן קלקר סודית. שאול הרים את הדופן
הסודית והוציא שלוש חפיסות במבה לולו, שתי חפיסות שוקולד של
כרמית, צנצנת עמבה הודית ושתי חפיסות סגורות של מסטיק עלמה.
גבי היה מופתע מאוד, לא צריך להיות בעולם התחתון כדי לדעת שעם
חומרים כאלו אפשר לחסל חצי מהחוף ולהעלים ראיות. אבל את גבי זה
לא עניין, הוא רצה נקמה.

המשך יבוא...